ברוך הבא לבית החדש שלך אח. home is where the heart is. ללא ספק הלב תמיד אתך, תתחדש!
עומר קמתי היום בבוקר במחשבות בלתי פוסקות עליך נראה שכמעט כל דבר בדרך לימודים מזכיר אותך אין מנוס מהכאב שבאובדן העצום
היי עומרי, הנה זה קורה…קמפיין גדול שבוא רבים יכירו אותך…זה כבר לא יהיה הסיפור שלנו…זה כבר לא יהיה חלום בלהות שהתעוררנו והוא נעלם.. עכשיו זה כבר יהיה אמיתי יותר, מוחשי יותר ואי אפשר יהיה לברוח מההכרה שהנורא מכל קרה לנו. אתה כחותם על ליבי ועל
קיבלנו את הבשורה המרה שטיילנו בארה"ב. אוהו כמה קשה היתה השהייה והמשך הבילוי, כמה רצינו לחבק את ההורים ולהיות איתם. זה היה כמו חלום ועדיין החלום ממשיך ואי אפשר להתעורר למציאות כל כך קשה. לראות את ההורים במצב כזה, מנסים עד כמה שאפשר לחזק לחבק
.עומרי יפיוף .אתמול השמש זרחה. ככה זה לפחות מדיבורים של אנשים.הסתכלתי ראיתי בני אדם במכוניות במשאיות באוטובוסים .אתה יודע יום רגיל בהבזק באו שלושה אופנוענים כבדים יפים ראיתי אותך לרגע.ראיתי את הכתפיים העצומות השריריות שלך ראיתי זרועותיך המחוטבות את העדינות והשליטה .ועוד ראיתי את הצבע
וואו עומר….אני בתדהמה מוחלטת….זה חוסר אונים…שאין איך לברוח מימנו!!! היתה לאמא יום הולדת…עברנו את זה…. עברו החגים….היה זוועה עברנו גם את זה … היום יום הנישואין של אבא ואמא…נראה איך נעבור את זה??? "נעבור את זה" שמחות מהולות בעצב עמוק.. ת'ראה כמה החיים חזקים …לא