דברים שרצינו לומר לעומר

הידיעה המרה אודות פטירתך הפתאומית, תפסה אותנו כרעם ביום בהיר במהלך טיול בארה"ב. נשמתי נעתקה וגרוני נחנק ולמרות השעה המאוחרת בארץ, בלב כבד וכואב התקשרתי לעדית אמך ולרפי אביך. המילים הראשונות שיצאו מפי היו "למה דוקא עומר"? איזה אסון נורא. אני לא קולטת את זה.

כל בוקר אני חולפת על פניך בנסיעה שקטה ואתה מצטרף ובא איתי ליום העבודה. כל בוקר אני שבה רואה את אור עיניך ואתה אינך,אתה אינך. כל יום אני שומעת איזה שיר שאתה ודאי היית מייד מגביר ורוקד ורוקד ומחייך, כל יום אני עסוקה כאילו לא

בס"ד בנדודדדההההההה שנים לא דיברתי איתך…או אולי אני בכלל מדבר לעצמי…אבל מה אכפת לי העיקר שאני מרגיש שאני מדבר איתךךך.. תקשיב לי רגע… כבר 4 חודשים…4 חודשים שלמים אני מבקש ממך תבוא בחלום תתקשר (הפלאפון תמיד זמין!) משהו רק תיצור קשר כי אני כ"כ מתגעגע….בעצם

היי עומרי.. נעשה לי מוזר לכתוב באתר הזה אבל יותר מוזר לי לדבר לקבר שלך אז החלטתי לכתוב בכל זאת ולספר לך של השבוע האחרון שלי. במוצ"ש ירדתי לאילת..כן לבית שלנו שגרנו ביחד בתקופה הכי יפה בחיים שלי נראה היה שגם בשלך. הגעתי ונכנסתי לוילה

אף אחד לא ידע כמה אהבתי אותך וכמה שנאתי אותך, כמעט באותה מידה. כעסתי. אהבתי. חיבקתי. צעקתי…. אין לי מושג למה אני בוחרת שידעו עכשיו אני בוחרת שאתה תדע אהבתי אותך כי אהבת אותה כל כך, כי עטפת אותה כמו שעוטפים גוזל אמרתי לי תמיד

איזה פיספוס…פיספסת עומר…מורצ'וק התגייס…החייל הכי חתיך בצה"ל… היה לך משפט ביום ראשון…כן על התאונה…אבל אתה בטח יודע…אמא לקחה תמונה שלך איתה… אני התחלתי לעבוד בהרצליה פיתוח…לא רחוק מימך…זאת אומרת מהמיזוארי…היה יכול להיות נחמד …תמיד צחקת עלי שאני רודפת אחריך…לאן שאתה הולך אני באה…. עברתי אחריך

הלוואי יהיה בי כח עוד מעט הלוואי יהיה בי כח לא להשבר כאן למולך הלוואי יהיה בי כח לא ליפול על ברכי מכובד אהבה הלוואי יהיו עיורות עיני כל זמן שתשאר שלא אראה את פניך, שלא אושיט ידי ללטף עוד מעט…או שם לאט אפצע את

בס"ד עומר יקר. השעה 5 בבוקר..עוד כמה שעות כבר יהיה אפשר להגיד שעברו שבועיים..אבל עדיין..עדיין יש כל כך הרבה דברים לספר לך..כל כך הרבה דברים שרצים בראש…אי אפשר להפסיק אותם, אולי בגלל זה החלטתי לכתוב שוב..גם בשעה כזו..הפעם לכתוב אליך. אני זוכר את הכיף האחרון

עומר..שוב אני…בפעם השלישית… עוד מעט זה חודש..ממש עוד כמה ימים…אני מוצא את עצמי בינתיים נכנס לאתר הזה הרבה…וכל פעם שאני כותב לך, יש לי הרבה מה לכתוב לך אבל מרוב מחשבות עליך הכל מתבלגן בראש..כאילו לא יודע מה להגיד..ממה להתחיל…יש כ"כ הרבה דברים… כל פעם

מתוק שלי, מדהים איך היום כמו אז אני רצה אליך כשיש לי בעיות או אני סתם עצובה. אז אולי אתה לא פה פיזית יותר אבל אתה איתנו בכל רמה אחרת… עברו להם החודשיים הכי איטיים וקשים שהיו לי בחיים… אפשר לומר שהוצאת אותי חזקה יותר

אז לקחתי שיר של רוקסט מהדיסק שהכנתי לך. שיניתי פה ושם שיתאים יותר לנסיבות… זה רק חלק קטן ממה שאני מרגישה כי יש כ"כ הרבה. What's the time? Seems its already morning I see the sky, its so beautiful and blue The TV's on but

עומר, יוני שלחה סמס לתזכר על הפגישה השנתית שלנו ליד האפרסק מהשייש שליד הספסל שמתחת לעץ. מכל נקודות המפגש שהכרתי זאת הכי סוריאליסטית. הרבה אלמנטים צבעוניים של צבע וטבע ומשפחה רחבה, מזג אויר נעים שלפני שקיעה קיצית, שעת בין ערביים רומנטית,קירבה ואהבה…וכל הדברים היפים האלה

פשוט נמאס לי להתעורר לימים חסרי משמעות… לאיכס עומר פשוט איכסה… אף אחד לא באמת יכול להבין…מה אני מרגישה …"אל תשאלי מה שעובר עלי…" פשוט לא לשאול כי נמאס לנסות להסביר ואין…אין איך לבטא את הכאב הנוראי הזה …המחשבות שלא עוזבות אותי ולא מרפות…והכל חסר

הנה שוב אני מוצאת את עצמי חושבת עליך הדברים הכי קטנים מזכירים לי אותך לא חשבתי שככה תחסר… לא הייתי חלק מחיי קודם עכשיו אתה חלק נכבד עכשיו אתה במחשבות של הבוקר, במחשבות באמצע יום עבודה כמו עכשיו ולפעמים, גם כשאין לי שליטה אתה מופיע

וואו עומר….אני בתדהמה מוחלטת….זה חוסר אונים…שאין איך לברוח מימנו!!! היתה לאמא יום הולדת…עברנו את זה…. עברו החגים….היה זוועה עברנו גם את זה … היום יום הנישואין של אבא ואמא…נראה איך נעבור את זה??? "נעבור את זה" שמחות מהולות בעצב עמוק.. ת'ראה כמה החיים חזקים …לא

נראה כאילו אתמול ראיתי את פניך ,אמרת לי כמה אתה גאה והלכתי. אם רק ידעתי אז מה שאני יודעת היום. הייתי מחזיקה אותך חזק… אין דבר שאני רוצה יותר מלשמוע את קולך אני רוצה לקרוא לך ואני יודעת שלא תענה. אני מצטערת על כל דבר

היום בבוקר קמתי עם כובד על הלב. ואז בדרך ללימודים ראיתי באוטו לידי מישהו שנראה בדיוק כמו אבא שלך רציתי לצפצף לו ולהגיד שלום להגיד לו שבשבעה לא נגשתי כי לא ידעתי מה להגיד ואז ראיתי שלידו יושבת הבת שלו, בערך בגיל של יוני וחשבתי

בס"ד כל רגע שנשאר – זכרון ישן וכל מה שנשכח עם השנים או שכבר עבר האם תזכור אותם האם תדע? אתה שם בכולם. כל מכתב שלא נכתב כל שנאמר בכל סימן אשר נגלה אלי ואומר אותך הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון. מכל האהבות שיש