"ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו,
משהו מת בנו ומשהו נשאר איתו."
כגודל ההפתעה גודל הכאב, כאב עצום למשפחתנו בשמי ובשם המשפחה כולה אנו משתתפים מעומק הלב בצער הגדול על אובדן יקר מכל.
מי ייתן ולא תדעו עוד צער, שהשם ינחם אתכם אמן!
זיכרונות
לאחר צאתו של עומר לאוויר העולם וכנהוג בימים ההם, הגיעה אימו עידית עם הרך הנולד לבית חמותה (אימי) על-מנת להתחזק ולקבל עזרה בטיפול בעומר, היה לי הכבוד והזכות להיות הדודה הראשונה שאירחה בחדרה את התינוק הכי מקסים בעולם, וכן לעקוב במשך חודש ימים אחר התפתחותו המדהימה: החיוכים, הבכי, והמקלחות עד לטקס פדיון הבן.
שנתיים וחצי חלפו ואני נישאתי וילדתי את בני בכורי שלומי, שעד היום ממאן להאמין שבן דודו האהוב היפה והחסון שאך ורק חודשיים לפני נפגשו באירוע משפחתי – איננו עוד. היה זה בחינה של אחייניתי מורן היפה, הם התחבקו חיבוק ארוך עם נשיקות, ולכן היה לו קשה להגיע לבית העלמין ולהיות נוכח במציאות המרה שנחתה עלינו.
גיל המצוות – אנחנו מוזמנים לשלושה ימי כיף בבית ספר שדה באילת ושם חוגגים לעומר את בר-המצווה. הייתה זו חוויה של פעם בחיים, בילינו כל המשפחה יחדיו יום ולילה עם המון שמחה מה שמילא את עומר בהרבה אושר וגאווה…
ממפגש למפגש ובשיחות טלפון עם אמא עידית, אישה ענקית שאין לתאר את הערצתי אליה ועם רפי אחי יקירי בעל אישיות חזקה ויוצאת דופן, ששניהם גידלו ליוו הדריכו וחינכו למופת ולתפארת את עומר שלימים היה לקצין בצה"ל, ספורטאי מצטיין סטודנט מוצלח וכל אשר אימא תבקש ותייחל.
כל-כך חבל וכואב שחייו נגדעו בטרם עת.
זכרך לא ימוש מליבנו לעד
יהי זכרך ברוך. . .
