נראה כאילו אתמול ראיתי את פניך ,אמרת לי כמה אתה גאה והלכתי.
אם רק ידעתי אז מה שאני יודעת היום.
הייתי מחזיקה אותך חזק…
אין דבר שאני רוצה יותר מלשמוע את קולך
אני רוצה לקרוא לך ואני יודעת שלא תענה.
אני מצטערת על כל דבר שיכלתי לעשות ולא עשיתי.
זה כ"כ קשה להפרד שזה נוגע אליך.
אתה חושב שתעיתי? תעזור לי להבין?
אתה מסתכל למטה עליי? אתה גאה במה שאני?
רק עוד צאנס אחת להביט בעיניך ושתחזיר לי מבט….
אם היה לי רק עוד יום אחד .
אוהבת,
עומר שלי, חשבתי שהכאב הזה יהיה קל יותר. אתה יודע …הרי אומרים שהזמן מרפה. הלב שלי שבור ולא ממש מתרפה. עוד מעט יהיה חודש לפטירתך, החודש הכי ארוך בחיים שלי. כתבתי לך כ"כ הרבה מכתבים. כמעט כל יום…כל פעם שהרגשתי שאני עומדת להתפוצץ… אתה החיוך
בס"ד מסתכל לשמים ושוב נפשי בוכה בבדידות שוקע ליבי הלך איתך חיוך נדם לפתע שמחת חיים כבר מתה כי לא תשוב יותר לכאן חיוך נדם לפתע שמחת חיים כבר מתה את הכוכב כיסה ענן מלאכים בוכים ונובלים פרחים החיים שלי נקטף ללא סיבה מלאכים בוכים
עומר היום אנו "חוגגים" את חג הפסח כפי שאתה יודע אמרנו את מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכולנו בכינו בכי כואב מאוד, אתה כל כך חסר ביחד עם כולם עד כדי כך שהתאספות המשפחה ביחד בכל פעם שיש סיבה לכך היא הופכת למועקה בלב
הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר