עומר שלי,
חשבתי שהכאב הזה יהיה קל יותר. אתה יודע …הרי אומרים שהזמן מרפה.
הלב שלי שבור ולא ממש מתרפה.
עוד מעט יהיה חודש לפטירתך, החודש הכי ארוך בחיים שלי.
כתבתי לך כ"כ הרבה מכתבים. כמעט כל יום…כל פעם שהרגשתי שאני עומדת להתפוצץ…
אתה החיוך שלי, הבכי שלי…אני מוצאת את עצמי בוכה אפילו עד הרגע הזה…כל דבר מזכיר לי אותך. כוכבים, שירים, הכל…
אני לא מסוגלת לשכוח את העיניים שלך, החיוך המתוק הזה שפשוט תמיד גרם לי לחייך,
הביטחון שנתת, הגבר שהיית, הדבר הכי משמעותי שהיה לי בחיים שבמבט לאחור היה הכי אמיתי ורק שלי…הריח שלך.. היופי שלך.
כל מה שאני שרוצה זה לראות אותך עוד פעם, הייתי נותנת את הכל כדי שזה יקרה. פשוט הכל.
כואב לי כ"כ כי עוד רציתי לומר לך כ"כ הרבה דברים, ואיחרתי… דברים שלא ידעת ..
אני פיספסתי אותך ואני כ"כ מצטערת. כ"כ התגעגעתי ועוד רציתי לומר לך אבל ..
ביום שנפטרת החלטתי סופית שאני מתקשרת עוד באותו שבוע. גורל הא….
תמיד היית צוחק עלי כי הייתי מאמינה בגורל , אז תגיד …אם אין כזה דבר גורל איך זה שהשיר שאני ואתה כ"כ אהבנו וכ"כ נכון לגבינו מסתיים בקטע עצוב …של כאב פרידה,מוות…
עכשיו שאתה כבר לא פה השיר מקבל את המשמעות הזו כ"כ חזק.

זה נגמר עכשיו.
אתה צעיר לנצח הא…?!
נסעת לחפש רחוק מכאן ואני עדיין מחכה לך
אז שישמור אותך האל..ותהנה למעלה … ושתהיה לך נחת כי כולנו זוכרים אותך בחיוך הכי גדול ,גדול מהחיים

אני מבטיחה לך שאני לעולם לא שוכחת, ואני אבוא לבקר אותך בקבר תמיד ואשאיר לך פרח לבן ,לבן כמו מלאכים.

אני אוהבת אותך כ"כ ולא מסוגלת לשחרר אותך. אני פשוט לא יכולה אז אל תכעס.
אומרים שהנשמה של הנפטר כואבת אם לא מפסיקים לכאוב עליה,
אז אני לא מסוגלת להפסיק את הבכי ואני מבקשת על כך סליחה פשוט תזכור שהסיבה שאני בוכה כי באמת היה לי טוב.
הייתי שמחה איתך.

אף אחד לא ידע מה היה איתנו וזה שלי ושלך. רק שלנו.
אני