מלך של ליצנית
הליצנית הכתירה והמליכה אותו למלך
הליצנית העריצה את עפר רגליו
אך לפניכן היא אותו ילדה והועידה והצעידה,
וגם אהבה וחיבקה ונישקה והרעיפה
והוא היה ראוי!!!
בחיוך ביישן וצנוע ועניו עד כאב,
קיבל כל אשר יכלה לתת מעומק רחם ולב.
חיק של אם לא מוותרת, כל היום מכפרת, מכפרת
מלב, שלוחותיו זרועות, ידיים אצבעות בהן מרפרפת מפרפרת
והוא היה ראוי!!!
שבת בפתח והנה גדולתו וחיוכו, הנה הוא שב,
וכמו בכל יום ו' הוא מאזין, שרפרף תחתיו, נשען על מרפקיו.
והליצנית מקרקרת מפזזת ומזמרת לפניו
את כל כבודת השבת מניחה לפניו, ושוב היא צוללת בעיניו
והוא היה ראוי!!!
מלך של ליצנית, אוהב ועוטף בחיבוק גדול,
ובשפתם: מבט, הנהון הוא מבטיח להצליח, לא ליפול.
והוא משיב לה הערכה, הערצה, היא אם בלתי נלאית,
והוא ידע מלכותו נשגבת, מתהווה, מתקיימת רק בלב של ליצנית
והיא היתה ראויה!!!
רק זעמו של רגע, רק רפיון של יגע קטע את
שלוותה של ממלכת המלך והליצנית.
לכבוד עומר שלא יישכח מלבנו
שוש בן עזרא
דודתך שהעריצה את הערצת אמך אותך
