מתוק שלי,
מדהים איך היום כמו אז אני רצה אליך כשיש לי בעיות או אני סתם עצובה.
אז אולי אתה לא פה פיזית יותר אבל אתה איתנו בכל רמה אחרת…
עברו להם החודשיים הכי איטיים וקשים שהיו לי בחיים…
אפשר לומר שהוצאת אותי חזקה יותר וגם רגישה הרבה יותר.
מדהים איך עד היום כל דבר מזכיר אותך.
היתה לי את ההרגשה הכי מוזרה היום לפנות בוקר כשהייתי בים…
כאלו אתה צופה בי ואתה שם.
נתת לי להרגיש שאני לא יכולה לטעות ואתה תסדר את הכל, שהכל יהיה בסדר.
אז תודה שאתה שם ואל תעיז ללכת …לא עוד פעם!!!
עינב
אחותי חברתי אהובתי כעת חיה, לפני שנה הציף אותי המראה של הליצנית והמלך בינתיים, חלפה שנה בה כל יום רוקע פטיש חסר מנוח "כמה המוות הזה מיותר" אחותי חברתי אהובתי הכאב הנובע מן הצער והצער הנובע מהכאב והאבדן לעולם לא יתמו לעולם לא יעלמו המסורת
"אני הולך לבכות לך תהיה חזק למעלה געגועי הם כמו דלתות שנפתחות בלילה לנצח אחי אזכור אותך תמיד ונפגש בסוף אתה יודע…" אין מילים לתאר את הכאב.. אוהבת ומתגעגעת בלי סוף
אני לא ממש יודעת איך זה קרה דווקא היום, אבל משהו בי ממש רוצה לכתוב לך. אני מנסה שלא לכתוב ולכן גם לא שמעת ממני כאן עד היום, עכשיו אני גם מבינה למה… קשה לי עומר, קשה לי כ"כ שבכל ערב שאני חושבת עלייך, ובכל
הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר