עומר..שוב אני…בפעם השלישית…
עוד מעט זה חודש..ממש עוד כמה ימים…אני מוצא את עצמי בינתיים נכנס לאתר הזה הרבה…וכל פעם שאני כותב לך, יש לי הרבה מה לכתוב לך אבל מרוב מחשבות עליך הכל מתבלגן בראש..כאילו לא יודע מה להגיד..ממה להתחיל…יש כ"כ הרבה דברים…
כל פעם שאני נכנס לאתר ורואה את התמונות שלך אני אומר לעצמי "לא יכול להיות..הוא חי..אני מרגיש את זה"…כאילו כל מה שצריך זה לסוע לבית שלך ולפגוש אותך…ואז במחשבה שניה..זה לא יכול לקרות בעצם…כי עברת למקום אמנם הרבה יותר קרוב אלינו אבל גם הרבה יותר רחוק.
שומע..?רציתי לספר לך שכל פעם שאני חושב על כל מיני דברים סתם שלא קשורים, מהיום-יום, הרי מתישהו הם נגמרים…כשהם נגמרים אתה עולה לי בראש במקומם…זה לא בשליטתי אבל מבחינתי אין לי בעיה לחשוב עליך גם כל היום..אני אפילו אשמח להיזכר בך כמה שיותר…לא לשכוח..טוב לשכוח אי אפשר, אבל לא להתעלם מהאסון…זאת ההגדרה הכי טובה שמצאתי לזה…
תגיד..כבר סיפרתי לך בהשפעה ממה אני ככה כותב לך כל פעם?…לא?..טוב לא משנה עזוב פאדיחות…אני יספר לך בהזדמנות…חח זה יצחיק אותך…
טוב אתה בטח יודע כבר…שמעתי שלמעלה כולם רכלנים…יודעים הכל על כולם…רואים את כל הטוב בעולם שהם כבר לא חלק ממנו…
וואו..בחיים לא חשבתי שאני יכתוב שורה כזאת…לפעמים יוצאים דברים טובים מהבילבול..
טוב הפעם אני צריך לסיים…אני עובד מחר..וכבר אמרתי לך שהכל התערבב לי בראש בטח שכחתי כמה דברים לספר לך…אני אספר לך בהזדמנות…אז נסיים פה…
אוהב אותך!
לילה טוב יא בנדוד…
