25.9.05 עברו כבר חודשיים ושבוע וזה נראה כמו נצח.אירוני שהנצח הוא המקום שאתה נמצא בו עכשיו. אני מסתכלת על הקבר שלך ולא מאמינה..אני רוצה להזכר בקול שלך לשמוע את הצחוק שלך ולא מצליחה..אני קוראת את המילים שכתבת לי יום לפני שנהרגת.רק אלוהים יודע כמה אני

התעוררתי לעוד בוקר שחור… התעוררתי למציאות מחורבנת שמאסתי בה…. אני נרדמת לתוך לילה אפל ומלא שדים..ומחפשת אותך בתוך החלומות הריקניים ואתה לא מגיע ולא אומר ולא שואל ולא מדבר ובכלל לא נראה באופק אלא אי שם במקום אחר…שאני רוצה לבוא לשם להיות איתך לא להתעורר

בס"ד עומר…כל כך התגעגעתי..המון זמן לא ביקרתי פה….למרות רצון- כוח פשוט לא היה לי. רבות הפעמים שביקשו ממני להעלות את מה שקראתי באזכרה של 11 חודשים ללכתך- לאתר הזה. אולי התעצלתי, אולי לא היה לי כוח אבל שמרתי טוב טוב את מה שקראתי והנה זה