כל מי שאיתך היום כנראה חגג איתך יום הולדת 18.5 ואלוהים עד כמה אני יודעת שהתענוג היה ענק מהחיים,כמוך! גם אני עומרי היום איתך ביום הולדתך והמתנות היום ראויות לך,אתה ראוי, באהבה ענקית כמו תמיד ולנצח אמא.

הידיעה המרה אודות פטירתך הפתאומית, תפסה אותנו כרעם ביום בהיר במהלך טיול בארה"ב. נשמתי נעתקה וגרוני נחנק ולמרות השעה המאוחרת בארץ, בלב כבד וכואב התקשרתי לעדית אמך ולרפי אביך. המילים הראשונות שיצאו מפי היו "למה דוקא עומר"? איזה אסון נורא. אני לא קולטת את זה.

אני מוצאת את עצמי כל הזמן סתם פותחת את האתר וקוראת עליך עוד קצת… זה דיי מעניין שאפילו אלו שלא היו הכי קרובים כ"כ הושפעו ממך,מהאישיות ,הבנאדם. אתה יודע איך זה שאחרי שמישהו מת הרגשות אליו מתעצמים כפליים… תמיד אתה בחרטות שאולי זה יכל להגמר