בוורלי

עומר יקירנו

בוורלי

עומר,
רציתי להגיד לך רק כמה, כמה שאני מתגעגעת אלייך.
בכל מיני רגעים לא צפויים אתה בא אלי, והזכרונות צפים לי.
אבל זה תמיד מתחיל עם הזכרון האחרון שלי ממך, בבית הקברות.
גוף יפהיפה ארוז בתכריכים.
המחזה הזה לא יוצא לי מהראש.
כל כך מתגעגעים אליך עומר, אורגים זכרונות ממך…
יש לי כל כך הרבה לספר לך! (למרות שאני בטוחה שאתה רואה משם את הכל)
אתה יודע, מורן עדיין לא מחקה את המס' שלך מהסלולרי,
זה אדיוטי, אני יודעת, אבל זה נראה שאם היא תמחק את המס' שלך זה כאילו תמחק סופית מחייה,
ואין לה לב לעשות את זה (אני יודעת).
תדע שאתה חיי בנפשנו ובנשמתנו!
אני יודעת שטוב לך שם, עומר
ושנשמתך מצאה מנוחה נכונה, אבל צריך אותך פה.
לך טוב, עומר, אבל פה מתגעגעים.
אתה חסר.
אני יודעת שאתה בטוח רוצה שכולם כאן לא ישקעו בעצבות אלא יזכרו אותך ויחייכו.
אני כך יעשה כשאני יחשוב עלייך. מבטיחה!

"האדם נולד כאובייקט, מת כאובייקט, אבל ביכולתו לחיות כסובייקט,
כיוצר ומחדש, המטביע על חייו את חותמו האינדיבידואלי והחורג מן האוטומטית
אל הפעילות היצרנית"

כשקראתי את זה חשבתי עלייך.
במעט שהספקת להיות בעולמנו, ובזמן המועט שהכרתי אותך,
גיליתי אדם מלא אישיות ורגשות, שהטביע את חותמו על כל אדם שפגש.

היי שלום, עומרי
תמיד אנצור את הפנים
היפות שלך, בתוך ליבי, באהבה

אמא זה לא פשוט להיות אמא

עומר.עומרי.עומרי.עומרי.ייייייי זה לא משתנה .זה לא נותן מנוח לאמהות זה בכל יום כמו לבה שמתפרצת .הר געש. ילדים חייבים להשאר בחיים. פתאום החיים על פניי האדמה אחרים………………….. להתגעגע.לרצות.להתגעגע ולרצות רק אותך עומרי.רק אותך לעולם עד יומי…אחכה לך וזה יהיה היום הכי מאושר בחיים שלי ןשלך

המשך קריאה

מכתב לעומר ביום הגיוס

עומר בני היום ה- 6/4/2000 אתה יוצא לדרך חדשה,לקיים חוק בישראל.מכאן והלאה כיד הדימיון שלך.והיום אני מתחננת באמת צא לקיים את מצוות השמירה על ארץ-ישראל, אך אל תשכח קודם להכי חשוב הוא שמור על עצמך כי אתה הרי ידוע בלב שלי, האהוב שלי,הבן שלי,המקסים שלי,החכם

המשך קריאה

שלח לנו אבק מלאכים משמח לכבוד השנה החדשה

הי מתוק, היום יצאתי מהקניון עם עמית והוא ראה אופנוע בכביש, התרגש ואמר שכשהוא יהיה גדול הוא יקנה אחד כזה. ומצאתי את עצמי אוחזת חזק בידו הקטנה ואוסרת עליו לחשוב על זה אפילו,תגובתו:" אבל אמא אני כבר יהיה גדול" . אז איך אפשר להסביר לילד

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה