יוני אוחנון
אחות

פשוט נמאס לי…

יוני אוחנון
אחות

פשוט נמאס לי להתעורר לימים חסרי משמעות…
לאיכס עומר פשוט איכסה…
אף אחד לא באמת יכול להבין…מה אני מרגישה …"אל תשאלי מה שעובר עלי…"
פשוט לא לשאול כי נמאס לנסות להסביר ואין…אין איך לבטא את הכאב הנוראי הזה …המחשבות שלא עוזבות אותי ולא מרפות…והכל חסר חשיבות…כל כך עצוב לי..כל כך שפשוט נמאס ….נ-מ-א-ס ל-י!!!!!
אוףףףףףף
די כבר די…החישובים האלה…הבילתי נסבלים שהינה……חמישה חודשים ארורים!!!!!!
ועוד מעט חצי שנה …ועוד שבע חודשים שנה…שנה עומר שאני לא יראה אותך…שאני לא יוכל להריח אותך…לחבק אותך…לדבר איתך…לשמוע אותך…להתגאות בך….לחייך…להציק ….לעצבן….להרביץ….לנשק….להחמיא…לעשות את כל הדברים הכללללללללל…לשתף….אני בדמעות שלא פוסקות…שלא נעצרות…בלילות לבנים….בייאוש ומישפחה מתמוטטת….
ועצבים עצביםם כי די פשוט נמאסססססססס
למה? למה? למה?

קיבינימט….אני אוהבת אותך תחזור!!!!!!!!!! פשוט תחזור ……..
אני רוצה לצרוח ופוחדת שזה יפריע
אני רוצה לבכות ופוחדת לגלות על מה?
אני רוצה להיות אני ופוחדת שזה ירתיע…
כי האני שלי…עצוב,פוחד,מלא כעס,מפוצץ בכאב…ולא לא לא …
לא יוצא לי…לא עובר לי…לא נרגע לי..ולא מרגיש לי…כאילו…הכל בכאילו…
פשוט נמאס לי מהמבטים…מהאשמה ….מהשאלות המפגרות…"ומה את עושה עכשיו???"
"אה באמת יופי…"
מה יופי מה …הרבה כלום אני עושה כלום… לא ששווה בשבילו לקום בבוקר …שום כלום….
אוהבת אותך ושונאת את המציאות שבה אני חייה …את דרך העולם …והקלות הבלתי נסבלת…של החיים הרדודים והתפלים האלו…
אז פשוט נמאס לי…כי אני מתגעגעת…כי אני דואגת…כי ההכחשה לא עוזבת אלא רק מחזקת…
אני שלך לנצח…אתה המלאך שלי….

תמיד איתך

אני מוצאת את עצמי כל הזמן סתם פותחת את האתר וקוראת עליך עוד קצת… זה דיי מעניין שאפילו אלו שלא היו הכי קרובים כ"כ הושפעו ממך,מהאישיות ,הבנאדם. אתה יודע איך זה שאחרי שמישהו מת הרגשות אליו מתעצמים כפליים… תמיד אתה בחרטות שאולי זה יכל להגמר

המשך קריאה

מתגעגת

נראה כאילו אתמול ראיתי את פניך ,אמרת לי כמה אתה גאה והלכתי. אם רק ידעתי אז מה שאני יודעת היום. הייתי מחזיקה אותך חזק… אין דבר שאני רוצה יותר מלשמוע את קולך אני רוצה לקרוא לך ואני יודעת שלא תענה. אני מצטערת על כל דבר

המשך קריאה

מתוך החשיכה, אנחנו מבקשים

היי עומר, ניסיתי לחמוק מהצורך לכתוב לך ועליך באתר למרות שאני מקבל וקורא את כל מה שכולם בוכים לך כאן. אבל קראתי את מה שאמא שלך כתבה ב 3 לנובמבר 2005 והיא ציטטה מתוך "שיר השירים". ואני רוצה מאד לענות לה בשיר אחר ובחרתי לעשות

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה