לירון סויסה

זכרונות מהחג…

לירון סויסה

אני יודע שהיית שם, וקצת קשה לך לתת לנו סימן מוחשי… אבל זה בסדר,
כי הרגשתי ואני יודע!
אני הכי זוכר בחגים עם המשפחה, שהיינו יושבים בשולחן והיתה מגיעה הצלחת הגשה של הקוסקוס… ואז היינו צוחקים שבמקום להוריד לך לצלחת, פשוט תשאיר את הצלחת הגשה אצלך…(אחרי הכל היית מפרק אותה בכיף בלי בכלל להרגיש..).
ואני זוכר שהיינו עומדים שלושתינו עם עמירם ליד הגריל בחוץ ונהנים מזמן איכות ביחד.. וכמובן בין לבין מעמיסים איזה קציצה או שניים (או שש במקרה שלך… – אוף מתגעגע).
כל מילה מזכירה, וכל אסוסיאציה מחברת אליך. מישהו זורק משהו לאויר וכל אחד
נאכל ונחנק מדמעות מבפנים – כי פשוט כל דבר מזכיר וכחלק משלם זה פשוט חסר!
אנחנו נמשיך להיות חזקים כדי לחזק את אמא ואבא ומור ויוני, והזכרון ימשיך ויאחד אותנו ….
אם רק היית יודע…

גם בשלישית בוקש

עומר..שוב אני…בפעם השלישית… עוד מעט זה חודש..ממש עוד כמה ימים…אני מוצא את עצמי בינתיים נכנס לאתר הזה הרבה…וכל פעם שאני כותב לך, יש לי הרבה מה לכתוב לך אבל מרוב מחשבות עליך הכל מתבלגן בראש..כאילו לא יודע מה להגיד..ממה להתחיל…יש כ"כ הרבה דברים… כל פעם

המשך קריאה

המילים לא נגמרות הכוח כן

.עומרי יפיוף .אתמול השמש זרחה. ככה זה לפחות מדיבורים של אנשים.הסתכלתי ראיתי בני אדם במכוניות במשאיות באוטובוסים .אתה יודע יום רגיל בהבזק באו שלושה אופנוענים כבדים יפים ראיתי אותך לרגע.ראיתי את הכתפיים העצומות השריריות שלך ראיתי זרועותיך המחוטבות את העדינות והשליטה .ועוד ראיתי את הצבע

המשך קריאה

סוף הדרך בלעדיך

בס"ד סוף הדרך בלעדיך מה נשאר לי בעולם? הדמעות חמות עדיין הן לא מים הן כמו דם אלוקים אינך רואה כל מה שעלי עובר.? אלוקים אנא רחם! שלח מלאך שירחם! כבד, כבד עליי! לא לא לא אתנחם אלוקים לא לא לא אנא רחם אלוקים איך

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה