יוני אוחנון
אחות

ושוב זה מכה..

יוני אוחנון
אחות

השדרן ברדיו קרא לזה קיטש'-לשיר שם טוני ברקסטון….קיטש' קיטש' הפסקתי לינשום באותו הרגע וכמעט פרצתי בבכי במשרד..אז הכרחתי את עצמי לינשום עמוק וניפנפתי עם הידים בתיקווה שיפסק..והתחלתי ליכתוב.
אני מתגעגעת אליך ממש ממש מתגעגעת שפשוט קשה לי להסביר כמה.
הייתי די רגוע עד אותו הרגע וחשבתי מה יש לי לעשות ולא עשיתי,מוזר לי,חסר לי משהו לעשות היום,זאת התחושה היום יומית שהינה זה סימן שהתעצמה לה עוד-אתה חסר לי,חסר לי ואני רוצה לישמוע את קולך כאן ועכשיו כל כך רוצה!!! מאוד רוצה!!!
תחושה של אובדן ואני אבודה בלעדיך וואי עומר כמה שאני אוהבת אותך ומתגעגעת נורא אני רוצה לחלוק איתך את כל מה שקורה לי ורוצה לישמוע ולראות מה איתך?לאן התקדמנו ולאן הגענו…ולאן החיים הובילו אותנו..
אני אוחזת במחשבה ובידיעה שאתה לומד ועובד ונהנה ומבלה ומחר תגיע כי היית מאוד עסוק עד עכשיו…עברו רק כמה ימים מאז שנפגשנו,התחבקנו,צחקנו כמה צחקנו..אני רוצה לצחוק איתך..בוא תצחק קצת על החבר שלי הרבה זמן לא עשית את זה …
תלמד אותי עוד משהו שאני עדין לא יודעת ..תראה לי כמה אתה אוהב אותי בדרכך המיוחדת ,תאיר לי את היום את הבית את החלום שהכל חוזר לקדמותו ואפילו טוב יותר, איתך זה הכי טוב…בוא אני אוהבת אותך ולא עוצמת עין בלי לחשוב עליך ולדמיין את פניך ואת חזותך הגדולה ומלאת החיים והעוצמה..
לא יכול להיות פשוט קשה להיות..

אמא

קראתי וקראתי נגעתם לי בלב כי הבן שלי עומר הוא נשמה תאומה שלי ידעתי והכרתי את כולכם דרכו או עימו ואתם כותבים דברים מדויקים דברי אמת בלי תוספות וקישוטים שמוסיפים לאנשים מתים אני מצטערת שלא הספקתי למנוע את המפולת התהומית הכבדה גם בשביל כולכם אני

המשך קריאה

אהובי!

אהובי! איך אני יכול לדבר עליך בזמן עבר והרי רק לפני כמה ימים ראיתי אותך. ישבנו ביחד דיברנו שתינו צחקנו ונהננו מהחיים ביחד. אחי…. ככה היית מציג אותי בפני אנשים, זה אח שלי היית אומר וככה באמת אני מרגיש. ביום שלישי ה-19/7/05 בשעה 22:00 משהו

המשך קריאה

כבר יותר מחצי שנה

עומר, תמיד אומרים שאם הוא מופיע בחלום אז זה אומר שהוא בסדר… מאז אותו יום ארור רק רציתי לחלום עליך ,גם כהזדמנות לראות אותך אחרי תקופה ארוכה מאוד.לצערי… חיכיתי הרבה זמן. לפני שבועיים פעם ראשונה מאז שהופעת סוף סוף אצלי בחלום. עמדת מולי קרוב וחייכת

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה