יוני אוחנון
אחות

התדהמה עדין אוחזת

יוני אוחנון
אחות

וואו עומר….אני בתדהמה מוחלטת….זה חוסר אונים…שאין איך לברוח מימנו!!!
היתה לאמא יום הולדת…עברנו את זה….
עברו החגים….היה זוועה עברנו גם את זה …
היום יום הנישואין של אבא ואמא…נראה איך נעבור את זה???
"נעבור את זה" שמחות מהולות בעצב עמוק..
ת'ראה כמה החיים חזקים …לא להאמין…אתה ידעת את זה…לא דיברת על מוות….לא עינין אותך מה איתך רק מהמשפחה שלך…אז תנחש מה?? לא הלך לך כל כך טוב…בסופו של דבר…ריסקת אותנו ביחד איתך…
ווווווווואאאאאאאאאאוווווווווו…..עומרי לא משנה מה אני יכתוב…אין לי מילים לתאר…לא מסוגלת…ות'אמת גם לא רוצה…אבל חייבת …אני מנסה להוציא את מה שמעולם לא חשבתי שארגיש ….מסתבר שהפחדים הכי גדולים כן מתממשים…ובגדול!!!
לפחות נשאר לי אחד…שזה המון…אבל תמיד עדין יהיה חסר..או יותר נכון שני אחים ורק אחד שאפשר לחבק…אתה צריך לראות את מור…כל כך השתנה..כולנו…גדלנו בכמה שנים..מחר זהר בת שנה…חבל לי שהיא לא תכיר אותך…אני מבלה איתה הרבה והיא מביאה בי כוחות אדירים…כמו ביום שנולדה האור שקרן
מימנה מביא לי נחת במשך היום..
הסברתי לרון לפני שבוע שהיא חייבת להתנהג יפה לליר כי הוא האח הגדול שלה!! היא שאלה למה ואמרתי לה שפשוט ככה לאחים גדולים מתנהגים יפה כמו שאני מתנהגת יפה אליך.
..אז היא אמרה לי "כן..אבל עומר כבר לא פה בכדי שתתנהגי אליו יפה" צודקת עומר הילדה בת 7 ומבינה את מה שאני מתקשה להבין ולהתמודד איתו..
הדמעות חונקות…והלב כואב…אם רק היית פה לראות ..להשתתף…לחבק..לדאוג..לאהוב…
רק תגיד איך וניתן הכל ..שומע…הכל הכל שתהיה פה..!!!

שנה?!

היי עומר לא היתי ביום חמישי. לא הייתי. באמת שהרגשתי אותך בתוך תוכי, ראיתי בראשי את הבכי של אמא שלך, את החיוך העצוב של יוני ואת המבט המתוק של מור שמזכיר לי כל כך חזק את קיומך. עומר מיום ליום אני חשה יותר ויותר קרובה

המשך קריאה

במלאת שנה

אחותי חברתי אהובתי כעת חיה, לפני שנה הציף אותי המראה של הליצנית והמלך בינתיים, חלפה שנה בה כל יום רוקע פטיש חסר מנוח "כמה המוות הזה מיותר" אחותי חברתי אהובתי הכאב הנובע מן הצער והצער הנובע מהכאב והאבדן לעולם לא יתמו לעולם לא יעלמו המסורת

המשך קריאה

אהובי!

אהובי! איך אני יכול לדבר עליך בזמן עבר והרי רק לפני כמה ימים ראיתי אותך. ישבנו ביחד דיברנו שתינו צחקנו ונהננו מהחיים ביחד. אחי…. ככה היית מציג אותי בפני אנשים, זה אח שלי היית אומר וככה באמת אני מרגיש. ביום שלישי ה-19/7/05 בשעה 22:00 משהו

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה