היום מלאו שלושה חודשים ללא יאומן הכי גדול של החיים שלי
הגשם הראשון ירד עליך.
החג הראשון תם.גם החג השני תם. ומה זה בעצם חג בלי לחגוג.
מה אני יכולה לעשות בימים שהיו פעם הימים הכי שמחים יחדיו
הביחד הזה עם המשפחה.
אני מביטה וממש רואה אותך יושב על יד בני דודיך. מול יוני ומור
גופך החסון זרועותיך.החיוך.השמחה.הכבוד.האהבה את הכל אני
רואה.כשהאוכל מגיע ריחות העל האש ממלאים אותי.
אז אני נפגשת שוב במציאות שמחה והודפת רגע ועוד רגע ועוד רגע .
מציאות כזאת שאומרת עומר ואני קראתי לו יפיוף.
יכול להיות שהוא לא יגיע גם לחג השלישי. לעולם לא אאבד תיקווה, ואחכה לו שיבוא
בחג הרביעי .
מחבקת את זיכרונך…
אני לא ממש יודעת איך זה קרה דווקא היום, אבל משהו בי ממש רוצה לכתוב לך. אני מנסה שלא לכתוב ולכן גם לא שמעת ממני כאן עד היום, עכשיו אני גם מבינה למה… קשה לי עומר, קשה לי כ"כ שבכל ערב שאני חושבת עלייך, ובכל