היום מלאו שלושה חודשים ללא יאומן הכי גדול של החיים שלי
הגשם הראשון ירד עליך.
החג הראשון תם.גם החג השני תם. ומה זה בעצם חג בלי לחגוג.
מה אני יכולה לעשות בימים שהיו פעם הימים הכי שמחים יחדיו
הביחד הזה עם המשפחה.
אני מביטה וממש רואה אותך יושב על יד בני דודיך. מול יוני ומור
גופך החסון זרועותיך.החיוך.השמחה.הכבוד.האהבה את הכל אני
רואה.כשהאוכל מגיע ריחות העל האש ממלאים אותי.
אז אני נפגשת שוב במציאות שמחה והודפת רגע ועוד רגע ועוד רגע .
מציאות כזאת שאומרת עומר ואני קראתי לו יפיוף.
יכול להיות שהוא לא יגיע גם לחג השלישי. לעולם לא אאבד תיקווה, ואחכה לו שיבוא
בחג הרביעי .
