עידית אוחנון
אמא

מכתב לעומר ביום הגיוס

עידית אוחנון
אמא

עומר בני
היום ה- 6/4/2000 אתה יוצא לדרך חדשה,לקיים חוק בישראל.מכאן והלאה כיד הדימיון שלך.והיום אני מתחננת באמת צא לקיים את מצוות השמירה על ארץ-ישראל, אך אל תשכח קודם להכי חשוב הוא שמור על עצמך כי אתה הרי ידוע בלב שלי, האהוב שלי,הבן שלי,המקסים שלי,החכם באמת שלי,הנבון באמת שלי,השקול דעת שלי.
אך שמור על עצמך קודם "קדושת האדם קודמת לקדושת הארץ" ואתה לא סתם אדם בשבילי אתה אדם יקר עלי-אדמות שנברא בצלם אנוש.
אותך יצרתי מאהבה גדולה ובאהבה גדולה,אני יורדת על בירכיי ומתחננת שוב עשה דברים שמתאימים לך ולא כמו שאומרים "בגובה שלך".
החברה החדשה שתכיר מרוויחה גבר חסון ויפה בעל חוש חברתי,מוסרי,יפה,בדרגה הכי גבוהה בצה"ל.
אתה יודע שיש כל מיני אנשים עם ה"בסדר".
צא לדרך ואם יהיה אחד או שניים מעצבנים,קח לך אויר וזכור שאיתם אתה לא מתעסק הם לא שווים זאת.
את המכתב הזה אני כותבת בשעה חמש לפנות בוקר שיהיה חמש עליך.
ואני שוב דורשת ממך להיות עירני לנעשה סביבך והעיקר לחזור הביתה בשלום.
אני לא באה איתך הבוקר ללשכת הגיוס,אבל אני סומכת עליך,מחזקת אותך,נותנת לך את הביטחון ואת האהבה ואת ה"כפרה עליק אנה" אבל המקום הזה מאוד מרגש ובוודאי יהיה לי קשה,אתה כבר תראה אימהות רבות שבאות לבכות שם, אני חס ושלום לא בוכה אני רק מברכת אותך מאמינה בך שתשמור על עצמך.
רק חזור הביתה בשלום,אתה לא רק הבן היקר שלי..אתה החבר הכי טוב ונאמן שיש לי בחיים!! אני רק אוהבת אותך עד עימקי נשמת אפי!!
צא לשלום וחזור בשלום אמן
אמא עידית.

עומר היקר

הידיעה המרה אודות פטירתך הפתאומית, תפסה אותנו כרעם ביום בהיר במהלך טיול בארה"ב. נשמתי נעתקה וגרוני נחנק ולמרות השעה המאוחרת בארץ, בלב כבד וכואב התקשרתי לעדית אמך ולרפי אביך. המילים הראשונות שיצאו מפי היו "למה דוקא עומר"? איזה אסון נורא. אני לא קולטת את זה.

המשך קריאה

עומר עומר

הזמן עובר ואתה חסר הזמן עובר ואתה לא חוזר זה קשה וכואב וצובט כל בוקר בלב והדמעות שוב זולגות על הבטון מתנפצות עם כל חיוך או הנאה עם כל שמחה או בכלל הרגשה יש עכשיו עצב זה אמיתי אבל אני מסרב להאמין איפה אתה איש

המשך קריאה

"לפעמים נדמה לי שאני נעזבתי ואתה זה שמוגן"

25.9.05 עברו כבר חודשיים ושבוע וזה נראה כמו נצח.אירוני שהנצח הוא המקום שאתה נמצא בו עכשיו. אני מסתכלת על הקבר שלך ולא מאמינה..אני רוצה להזכר בקול שלך לשמוע את הצחוק שלך ולא מצליחה..אני קוראת את המילים שכתבת לי יום לפני שנהרגת.רק אלוהים יודע כמה אני

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה