אין יום שעובר מבלי שנחשוב עליך.מבלי שנתחרט על הזמן שלא בילינו איתך, דיברנו איתך ואו סתם היינו איתך. אתה חסר ובגדול אהוב.
עומרי, עוד מעט תעבור עוד שנה לזכרך… הלוואי שיכולתי לבקש משאלה אחת שחזור לקרב המשפחה היקרה שלך…
בן דוד יקר בן דוד אהוב,אומרים שזמן זו תקופה לתת לדברים לעבור אך איתך זה קשה. קשה שאיבדתי אותך,קשה לעכל שאתה כבר לא נימצא,
עומר אוחנון, גורו, ענק, גדול, אח וחבר יקר, מתגעגעים נורא מאד והמון אני וכל החברים
היי עומר, אז זו שוב אני.. המון זמן לא נכנסתי לכאן. אפשר לומר שפשוט לא רציתי. לא רציתי לקרוא עוד עליך,לראות אותך…אתה יודע, זה פשוט מקשה נורא.. זה מחזיר אחורה ואני לא מתמודדת עם זה כ"כ טוב. הייתי במיזוארי יום ראשון, מקום מקסים..אם רק היית
איזה פיספוס…פיספסת עומר…מורצ'וק התגייס…החייל הכי חתיך בצה"ל… היה לך משפט ביום ראשון…כן על התאונה…אבל אתה בטח יודע…אמא לקחה תמונה שלך איתה… אני התחלתי לעבוד בהרצליה פיתוח…לא רחוק מימך…זאת אומרת מהמיזוארי…היה יכול להיות נחמד …תמיד צחקת עלי שאני רודפת אחריך…לאן שאתה הולך אני באה…. עברתי אחריך
לפני חודש בדיוק חגגת איתי בתחילתו של פרק חדש בחיי-בחתונתי, רואים אותך רוקד איתי בקלטת הוידאו, כשנכנסת לאולם קראתי מיד לצלם, שיעשה לנו תמונה יחד מרוב געגועים לרגעי הילדות הקרובים שלנו. היית בין הבודדים שהצתלמתי איתם לבד כאילו היתה זו הוראה מהשמיים-…."זוהי תמונתכם האחרונה, פגישתכם