עומר,האתר שלך קיים על שולחן העבודה שלי,כל בוקר קליק,והתמונות המדהימות שלך מול עיניי. ואני שואלת למה,וחושבת עליך . ,
אחי, יש אומרים שהזמן מרפא ויעשה את שלו. אבל לי מרגע לרגע ניהיה יותר ויותר קשה. תחזור.
עומרי, מחר תעבור שנה מאז שנלקחת מאיתנו… קשה לי להאמין שנקטפת בהיותך כל-כך צעיר?! אני חושבת עלייך תמיד… שלך לירן…
השנה זה קורה באותו הסדר,היום יום שבת ואני ואמא חושבות איך להעביר לך את האוכל שהכינה לך ומיום חמישי זה נדחה. עכשיו שבת בבוקר ואני עדין לא יודעת שהערב יהיה היום האחרון שנתראה. זה יום קסום,הגעתי ולא נתת לי ללכת עד שכבר היית חייב לצאת
היי עומר לא היתי ביום חמישי. לא הייתי. באמת שהרגשתי אותך בתוך תוכי, ראיתי בראשי את הבכי של אמא שלך, את החיוך העצוב של יוני ואת המבט המתוק של מור שמזכיר לי כל כך חזק את קיומך. עומר מיום ליום אני חשה יותר ויותר קרובה
עומר.עומרי.עומרי.עומרי.ייייייי זה לא משתנה .זה לא נותן מנוח לאמהות זה בכל יום כמו לבה שמתפרצת .הר געש. ילדים חייבים להשאר בחיים. פתאום החיים על פניי האדמה אחרים………………….. להתגעגע.לרצות.להתגעגע ולרצות רק אותך עומרי.רק אותך לעולם עד יומי…אחכה לך וזה יהיה היום הכי מאושר בחיים שלי ןשלך