הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

עומר בני היקר.בשבילי הזמן עמד מלכת. חייך וחיי עברו יחד תמיד במחשבות, בלב ובנשמה. בכל צעד ליוונו אחד את השני, תמכנו ועודדנו בתקשורת טובה והמון אהבה לאורך כל הדרך. אני, אבא שלך, גאה בך כבן, כחבר, כשותף לחיים ולדרך. אתה חסר לי מאוד בכל דקה,

קראתי וקראתי נגעתם לי בלב כי הבן שלי עומר הוא נשמה תאומה שלי ידעתי והכרתי את כולכם דרכו או עימו ואתם כותבים דברים מדויקים דברי אמת בלי תוספות וקישוטים שמוסיפים לאנשים מתים אני מצטערת שלא הספקתי למנוע את המפולת התהומית הכבדה גם בשביל כולכם אני