מעיין ללוש
כל כך קשה ולא מתאים להדליק נר לזכרך , אנחנו תמיד איתך אוהבים ומתגעגעים אלייך ולחיוך שלך… לא נשכח אותך החברים הכואבים.
29 ביולי 2005
Menu
כל כך קשה ולא מתאים להדליק נר לזכרך , אנחנו תמיד איתך אוהבים ומתגעגעים אלייך ולחיוך שלך… לא נשכח אותך החברים הכואבים.
עומר, הלוואי שהיית כאן והייתי יכולה לאחל לך שנה טובה אבל עכשיו כל שנשאר הוא לקוות שאתה לצידינו שומר עלינו ומדריך אותנו ,
בס"ד עומר יקר. השעה 5 בבוקר..עוד כמה שעות כבר יהיה אפשר להגיד שעברו שבועיים..אבל עדיין..עדיין יש כל כך הרבה דברים לספר לך..כל כך הרבה דברים שרצים בראש…אי אפשר להפסיק אותם, אולי בגלל זה החלטתי לכתוב שוב..גם בשעה כזו..הפעם לכתוב אליך. אני זוכר את הכיף האחרון
כל כך עצוב… כל כך מר…מה אומרים למשפחה כל כך נהדרת שטיפחה אדם כה מקסים שכבר איננו עוד בחיים בינינו. התקופה שלי איתך עומר הייתה מדהימה..עבדנו יחד בבר 1 באילת, הניצוץ בעיניים נדלק עוד מהערב הראשון שבו נפגשנו ומאותו היום ולחודשיים הבאים לא יכולנו שלא
יפה שלי מחר זה כבר חודש שאתה לא איתנו…והכל ממשיך לנוע אבל לא בחיים שלנו אנחנו בחיים לא נשכח ואף פעם אני לא אפסיק להתגעגע …אין שנייה שאתה לא במחשבה שלי…אם אלוהים היה נותן לי רק משאלה אחת -הייתי מבקשת שיחזיר אותך לאמא ואבא ליוני