הזמן עובר ואתה חסר
הזמן עובר ואתה לא חוזר
זה קשה וכואב וצובט כל בוקר בלב
והדמעות שוב זולגות
על הבטון מתנפצות
עם כל חיוך או הנאה
עם כל שמחה או בכלל הרגשה
יש עכשיו עצב
זה אמיתי אבל אני מסרב להאמין
איפה אתה איש גדול וכביר?
איתן ואדיר?
נעלמת…
הזמן עובר ואתה חסר
הזמן עובר ואתה לא חוזר
זה קשה וכואב וצובט כל בוקר בלב
והדמעות שוב זולגות
על הבטון מתנפצות
עם כל חיוך או הנאה
עם כל שמחה או בכלל הרגשה
יש עכשיו עצב
זה אמיתי אבל אני מסרב להאמין
איפה אתה איש גדול וכביר?
איתן ואדיר?
נעלמת…
עומר בני היקר.בשבילי הזמן עמד מלכת. חייך וחיי עברו יחד תמיד במחשבות, בלב ובנשמה. בכל צעד ליוונו אחד את השני, תמכנו ועודדנו בתקשורת טובה והמון אהבה לאורך כל הדרך. אני, אבא שלך, גאה בך כבן, כחבר, כשותף לחיים ולדרך. אתה חסר לי מאוד בכל דקה,
עומר..שוב אני…בפעם השלישית… עוד מעט זה חודש..ממש עוד כמה ימים…אני מוצא את עצמי בינתיים נכנס לאתר הזה הרבה…וכל פעם שאני כותב לך, יש לי הרבה מה לכתוב לך אבל מרוב מחשבות עליך הכל מתבלגן בראש..כאילו לא יודע מה להגיד..ממה להתחיל…יש כ"כ הרבה דברים… כל פעם
שומרת על קשר / סוזן-שוש בן- עזרא אין מנין לשנותיך ואין קץ לאורך ימיך יען כי הוגה אני בך יומם וליל
הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר