אני יודע שהיית שם, וקצת קשה לך לתת לנו סימן מוחשי… אבל זה בסדר,
כי הרגשתי ואני יודע!
אני הכי זוכר בחגים עם המשפחה, שהיינו יושבים בשולחן והיתה מגיעה הצלחת הגשה של הקוסקוס… ואז היינו צוחקים שבמקום להוריד לך לצלחת, פשוט תשאיר את הצלחת הגשה אצלך…(אחרי הכל היית מפרק אותה בכיף בלי בכלל להרגיש..).
ואני זוכר שהיינו עומדים שלושתינו עם עמירם ליד הגריל בחוץ ונהנים מזמן איכות ביחד.. וכמובן בין לבין מעמיסים איזה קציצה או שניים (או שש במקרה שלך… – אוף מתגעגע).
כל מילה מזכירה, וכל אסוסיאציה מחברת אליך. מישהו זורק משהו לאויר וכל אחד
נאכל ונחנק מדמעות מבפנים – כי פשוט כל דבר מזכיר וכחלק משלם זה פשוט חסר!
אנחנו נמשיך להיות חזקים כדי לחזק את אמא ואבא ומור ויוני, והזכרון ימשיך ויאחד אותנו ….
אם רק היית יודע…
אתה חסר
היום בבוקר קמתי עם כובד על הלב. ואז בדרך ללימודים ראיתי באוטו לידי מישהו שנראה בדיוק כמו אבא שלך רציתי לצפצף לו ולהגיד שלום להגיד לו שבשבעה לא נגשתי כי לא ידעתי מה להגיד ואז ראיתי שלידו יושבת הבת שלו, בערך בגיל של יוני וחשבתי