היי עומר יקר,
לפני מספר חודשים יוני הייתה באילת ובאה אליי למשרד
לומר לי שהיא רוצה שניפגש ובאמת שרציתי להיפגש פשוט לא יצא…
כל כך יפה היא נהייתה, איך טיפחת אותה ודאגת לה תמיד!
לפעמים אני חושבת לי שאולי המצב היה שונה שהיינו הולכים
כשהיינו רוצים לרקוד סלסה כמו פעם והיית מלמד אותי סגנונות כל כך שונים
שלמדת בתל-אביב ואיך שהעריצו אותך שם..
החיבוקים, הטלפונים,החיוכים, מרגיש כאילו זה היה אתמול !
זכרונות כאלה אף פעם לא נשכחים..
אתה יודע שלא היה לי את האומץ לדבר עם אמא שלך מאז שעזבת?
טילפנה אליי קרובת משפחה שהצליחה להשיג אותי דרך העבודה ממש במקרה
והיא נתנה לי את הטלפון של אמא ולא הצלחתי להתקשר אפילו ממש כשרציתי.
אני נכנסת לאתר ורואה את המאמרים המדהימים שכותבים לך על כמה שאתה
חסר וכמה שאתה מדהים והמציאות שכולם מתעוררים כל בוקר… אולי זו בכלל
לא המציאות?? איך אפשר להבדיל בין חלום למציאות?, זה כמו תחושה של מציאות
אבל זה בעצם חלום, קל יותר להאמין כך…
היה מוזר לראות את אבא שלך – הדמות הגבוהה -והמרשימה שאתה
כה דומה לה….
כל העולם עכשיו עוצם עיניים….