ליר כהן
בן דוד

עומר…שוב זה אני.

ליר כהן
בן דוד

בס"ד

עומר יקר.
השעה 5 בבוקר..עוד כמה שעות כבר יהיה אפשר להגיד שעברו שבועיים..אבל עדיין..עדיין יש כל כך הרבה דברים לספר לך..כל כך הרבה דברים שרצים בראש…אי אפשר להפסיק אותם, אולי בגלל זה החלטתי לכתוב שוב..גם בשעה כזו..הפעם לכתוב אליך.
אני זוכר את הכיף האחרון שנתתי לך…זוכר?זה היה באזכרה של סבא..דוקא אירוע עצוב כזה היה הפעם האחרונה שראיתי אותך, שנגעתי בך, שהתקרבתי אליך..דבר שלא יקרה יותר..אחרי הכל…גם לקבר אסור לי להתקרב (כהן..אתה יודע…).
רציתי להגיד לך- "נתראה בשמחות" אבל אפילו את זה לא הספקתי כי מיהרת..רק אמרת שלום ומהר נסעת. באיזה שמחות נתראה עכשיו?
עד השנה הבאה שמחות כאלו משפחתיות, גדולות, לא יהיו, אולי אחרי…אני מבטיח לנסות ליצור איתך קשר עין, דרך השמים אולי..אולי אז נתראה בשמחות.
חבל…זה לא מספיק..אבל צריך להסתפק במועט…בטוח שזה יותר טוב מכלום.

אתמול ראיתי את האופנוע שלך…זה הכאיב לי לראות אותו ככה. ואתה יודע למה.
לפחות השארת ממך הרבה מזכרות…בגיל שלך רבים לא משאירים כ"כ הרבה מזכרות..אוף..לא בא לי לדבר על זה…

אבל למה?ספר לי..למה הלכת?אתה בכלל יודע איזה חלל עצום השארת פה?ולא רק לי..מה עם המשפחה שלך?עידית..רפי…יוני…מור…אני מקווה שכולנו נדע להסתכל על שמינית הכוס המלאה…ואני לא מדבר על זה שלפחות עברת הרבה בחיים..שהספקת להינות מהם יותר מרבים בגילך וגם גדולים ממך. אני מדבר על זה שאולי יש מרוויח מהכל..סבא מרדכי (זצ"ל)..אני מאמין מקווה ובטוח שכבר פגשת אותו. אולי אתם מאושרים עכשיו ביחד. ואם זה ככה…אני מאושר בשבילך..פשוט ככה.

אתה יודע..?לב של בן אדם מורכב מכמה דברים. החלק הגדול והחשוב מכל זה כמובן האהבה. הלב שלי מורכב בעיקר מאהבה לשני דברים..המשפחה..והדבר השני פחות חשוב כרגע..אם זה מעניין אותך זה האהבה שלי לכדורגל..לביתר..לא בטוח שידעת את זה כי אחרי הכל יש הרבה אנשים שראו והכירו אותך הרבה יותר טוב ממני…אז סיפרתי לך את זה…ככה סתם..שתדע…אבל זה לא חשוב עכשיו. מה שאני מנסה להגיד זה..ש……פשוט חלק..פיסה…חתיכה מהלב שלי (ולא רק שלי) אתה לקחת איתך..מכל החתיכות אולי הרכבת לך מזכרת מאיתנו…לב ענק וחדש..שיישאר איתך תמיד..אני מקווה שתדע להינות ממנו כמו שאני רוצה כ"כ שתהנה.

תראה..תראה כמה דברים יש לי להגיד לך..דברים שרצים לי בראש..אולי בגלל זה כתבתי אליך שוב..והדברים ימשיכו לרוץ בראש בכמויות..וימשיכו..וימשיכו…וימשיכו..רק הבורא יודע עד מתי זה ימשך…
המילים נגמרות לי..כבר לא יודע מה לכתוב…אולי אם אני אדע אני אספר לך את זה שוב…אחרי הכל זה אפילו כיף לכתוב לך…להיזכר..
המילים אולי נגמרות אבל המחשבות לא יפסיקו…אני חושב…

כבר 5 וחצי…צריך לישון קצת..
תנוח גם אתה…או כמו שאומרים- "תנוח על משכבך בשלום"…זה יעשה לך רק טוב..אני בטוח.
אני מקווה שתהנה לקרוא את זה..אני בטוח שזה יגיע אליך מהר…
להתראות במכתב הבא (?)…
ליר

החלטתי לכתוב לך לפני השינה…

בס"ד בנדודד…מה ניינים?אתה עוד קורא מה אני כותב לך? גם אם אתה לא איתנו תמיד תהיה חלק מאיתנו…אז אני יודע שאתה קורא את זה… וואללה מדי פעם כשאני כותב תמיד אחרי שאני כותב אני נזכר בעוד משהו שרציתי לכתוב..אז אני ימשיך לכתוב…גם כדי לשמור איתך

המשך קריאה

אחיין מתוק,ילד של אהבה

הי אחיין יפה, כל-כך מוזר ולא מתעכל כל מה שקורה כאן. אני מוצאת את עצמי נכנסת לאתר הזה כמה פעמים ביום. בודקת מי הדליק נר, מגדילה שוב ושוב את התמונות. ולא ממש יודעת איך קרה לנו האסון הנורא . יש לך כל-כך הרבה חברים. וחברים

המשך קריאה

החלום הראשון עליך הגיע אתמול בלילה

בס"ד אחי…שמע…הדמעות אולי נגמרו (לגבי זה אני גם לא כל כך בטוח דרך אגב)…אולי נגמרו הצמרמורות בכל שיר עצוב (כמו זה שכתבתי לך בפעם האחרונה שדיברנו…בעצם שאני דיברתי…אתה לא דיברת..לצערי) או בכל פעם שאני רואה אופנוע עובר בכביש…או אפילו את המשפחה שלך…עד עכשיו היו הרבה

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה