20 באוקטובר 2005

הנר של לירון סויסה

אחי היקר, החגים בטירוף והחסרון מכה בנו בעוצמה חזקה מתמיד. אני יודע שהיית איתנו בסוכה… הרגשתי!

חדוה שטרית

כשראיתיך בפעם האחרונה אמרתי שכואב הלב לראות שהפכת מהילד המתפנק שעבדנו ביחד לגבר שבגברים רק חבל שאתה קטן הלב נשבר שתשאר .

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

תמיד איתך

אני מוצאת את עצמי כל הזמן סתם פותחת את האתר וקוראת עליך עוד קצת… זה דיי מעניין שאפילו אלו שלא היו הכי קרובים כ"כ הושפעו ממך,מהאישיות ,הבנאדם. אתה יודע איך זה שאחרי שמישהו מת הרגשות אליו מתעצמים כפליים… תמיד אתה בחרטות שאולי זה יכל להגמר

המשך קריאה

החלטתי לכתוב לך לפני השינה…

בס"ד בנדודד…מה ניינים?אתה עוד קורא מה אני כותב לך? גם אם אתה לא איתנו תמיד תהיה חלק מאיתנו…אז אני יודע שאתה קורא את זה… וואללה מדי פעם כשאני כותב תמיד אחרי שאני כותב אני נזכר בעוד משהו שרציתי לכתוב..אז אני ימשיך לכתוב…גם כדי לשמור איתך

המשך קריאה

אמא

קראתי וקראתי נגעתם לי בלב כי הבן שלי עומר הוא נשמה תאומה שלי ידעתי והכרתי את כולכם דרכו או עימו ואתם כותבים דברים מדויקים דברי אמת בלי תוספות וקישוטים שמוסיפים לאנשים מתים אני מצטערת שלא הספקתי למנוע את המפולת התהומית הכבדה גם בשביל כולכם אני

המשך קריאה