עומר ילד של החיים. שמחתי להיות נוכחת באוירה ששרתה בפינת האוכל הקטנה בימי שישי אחה"צ, עם עוצמות של אהבה וקשר נדיר לאימך
ישבנו אתמול כל החברים, והרגשנו מאין חלל בלב בפנים, לא האמנתי לעולם שלא תהיה שם,אתה חסר אחי. ונתגעגע אליך היום ולעולם.
אחי, יש אומרים שהזמן מרפא ויעשה את שלו. אבל לי מרגע לרגע ניהיה יותר ויותר קשה. תחזור.
אח יקר, הזמן עובר – והעסק רק נהיה קשה יותר. יש בי חור גדול, מתגעגע כ"כ – בבקשה קפוץ לביקור בחלום.
איזה פיספוס…פיספסת עומר…מורצ'וק התגייס…החייל הכי חתיך בצה"ל… היה לך משפט ביום ראשון…כן על התאונה…אבל אתה בטח יודע…אמא לקחה תמונה שלך איתה… אני התחלתי לעבוד בהרצליה פיתוח…לא רחוק מימך…זאת אומרת מהמיזוארי…היה יכול להיות נחמד …תמיד צחקת עלי שאני רודפת אחריך…לאן שאתה הולך אני באה…. עברתי אחריך
עומר בני היקר.בשבילי הזמן עמד מלכת. חייך וחיי עברו יחד תמיד במחשבות, בלב ובנשמה. בכל צעד ליוונו אחד את השני, תמכנו ועודדנו בתקשורת טובה והמון אהבה לאורך כל הדרך. אני, אבא שלך, גאה בך כבן, כחבר, כשותף לחיים ולדרך. אתה חסר לי מאוד בכל דקה,
יושבים אצל דודו ואוכלים מכל טוב אבל אתה לא יושב שם עם הכבדים ולוגם מכוס היין שלך אוכלים אצל נני על האש אבל אתה לא עם לירון ועמירם מנפנף שם בחוץ יש לך מקום קבע כאן ואף אחד לא ממלא אותו אין מישהו, או איך