17 בנובמבר 2005

הנר של מעיין ללוש

אם רק היית יודע כמה אתה חסר , כמה אנשים עוד מדברים עלייך וכמה אתה מעלה חיוך לאנשים עד היום , מתגעגעים החברים הכואבים…

אמא אמאלה

לא צעקתי .ולא כעםתי .מעולם לא שפטתי או העברתי ביקורת עליך .כי אתה ראווי לכבוד ואהבה. עומרי חזור הביתה אני זועקת חזור לבית

המשך קריאה

מורן

לא משנה מה יהיה הלאה בחיים שלי אני אוהבת אותך ותמיד אוהב..אוףףףף מתי זה יפסיק לכאוב הפצע שלעולם לא יגליד

המשך קריאה

ילד מדהים. נזכור אותך תמיד.

דבר כ"כ עצוב.. לא חשבתי שיקרה דווקא לי ..ככה פתאום..בלי התראה מוקדמת עזבת אותנו ועלית לשמים. תמיד אהבתי אותך. רוצה שאגלה לך סוד?אתה מהאנשים שיותר אהבתי.שיהיה הרבה יותר קשה לשכוח. כשחזרתי מהעבודה בקייטנה, אבא אמר לי- "קרה דבר עצוב,קשה.עומר היה מעורב בתאונה קשה עם האופנוע".

המשך קריאה

אחויהה

בס"ד אח שלו..מזמן לא דיברנו…בעצם דיברתי… וואלה מה המצב איתך??איך עברה השבת?? רק רציתי להזכיר לך שאני מ-ת-ג-ע-ג-ע המוןןן…כולם מתגעגעים… כבר כמעט 9 חודשים אתה לא פה…קיוויתי אולי תחזור לפני שבוע…ב-1 באפריל ותגיד שהל בדיחה..לא הייתה תאונה…לא קרה כלום…הכל בסדר והכל תקין.. אתמול בערב כשהייתי

המשך קריאה

החגים

היום מלאו שלושה חודשים ללא יאומן הכי גדול של החיים שלי הגשם הראשון ירד עליך. החג הראשון תם.גם החג השני תם. ומה זה בעצם חג בלי לחגוג. מה אני יכולה לעשות בימים שהיו פעם הימים הכי שמחים יחדיו הביחד הזה עם המשפחה. אני מביטה וממש

המשך קריאה