אח יקר, חבר קרוב ונפש אהובה. איתי בלב כל זמן כל הזמן.
עוד לא הקלדתי את שמך בחיפוש האתרים, וכבר עיניי מתמלאות דמעות. אתה חסר כל כך, וחסרונך לא מובן, לא נקלט. אתה מבין?
אנא אלוהים שמור על המעט שמחת חיים שהשארת לנו לאחר האסון הנורא תודה אלוהים! ממשפ' רחמים ואוחנון.
אז…מה קורה? מתכוון למתוח אותנו עוד קצת…או תעשה הפתעה ותחזור לשנה החדשה???? נו….עומר….נו כבר….בוא!!!!!!!! שנה שעברה חגגנו בייחד….מה אתה אומר…עוד לא??? טוב….סבלנות…הרבה סבלנות….הסבלנות אמורה להשתלם לא???!!! אולי לא????……זה הזמן הזה….השלב הזה שאנחנו נכנסים אליו….שעולות המחשבות …הרגעים הקטנים…הפיצפונים….של לא…אתה פשוט לא…חיי יותר….מת!!! ואז….לברוח…מהר…חזרה למציאות הנפרדת שבניתי…שבה
קיבלנו את הבשורה המרה שטיילנו בארה"ב. אוהו כמה קשה היתה השהייה והמשך הבילוי, כמה רצינו לחבק את ההורים ולהיות איתם. זה היה כמו חלום ועדיין החלום ממשיך ואי אפשר להתעורר למציאות כל כך קשה. לראות את ההורים במצב כזה, מנסים עד כמה שאפשר לחזק לחבק
אהבת אם ואב לילד ללא תנאים וללא גבול יכולה להיות רק אצל ילד טוב להוריו. תודה שהכנסת שמחה ואור לבית שלנו. תודה שהחיוך שלך כבש לנו את הלב. תודה לך שנתת לנו נחת. תודה שאהבת את המשפחה הקטנה והגדולה תמיד. תודה לאלוהים שיצר אותך בחוכמה