לפעמים זה שיר לפעמים זה חיוך של מישהו ולפעמים לא צריך סיבה להזכר אז … חושבת עלייך ועל המשפחה האהובה שלך…
אנונימי
נכון שממש התרחקנו אחרי התיכון אבל תמיד לראות אותך ואת החיוך הענקי שלך עשה לי כיף בלב עומר אהוב יקר שישמרו עליך המלאכים..
לפעמים זה שיר לפעמים זה חיוך של מישהו ולפעמים לא צריך סיבה להזכר אז … חושבת עלייך ועל המשפחה האהובה שלך…
נכון שממש התרחקנו אחרי התיכון אבל תמיד לראות אותך ואת החיוך הענקי שלך עשה לי כיף בלב עומר אהוב יקר שישמרו עליך המלאכים..
למשפחת אוחנון ליבנו עימכם וזכרו של עומר שכה היה נטוע בתוככם מעורר בנו כאב עצום על אובדנכם ואנו רוצים לבקש אושר ומזור לכם.
אף אחד לא ידע כמה אהבתי אותך וכמה שנאתי אותך, כמעט באותה מידה. כעסתי. אהבתי. חיבקתי. צעקתי…. אין לי מושג למה אני בוחרת שידעו עכשיו אני בוחרת שאתה תדע אהבתי אותך כי אהבת אותה כל כך, כי עטפת אותה כמו שעוטפים גוזל אמרתי לי תמיד
אז…מה קורה? מתכוון למתוח אותנו עוד קצת…או תעשה הפתעה ותחזור לשנה החדשה???? נו….עומר….נו כבר….בוא!!!!!!!! שנה שעברה חגגנו בייחד….מה אתה אומר…עוד לא??? טוב….סבלנות…הרבה סבלנות….הסבלנות אמורה להשתלם לא???!!! אולי לא????……זה הזמן הזה….השלב הזה שאנחנו נכנסים אליו….שעולות המחשבות …הרגעים הקטנים…הפיצפונים….של לא…אתה פשוט לא…חיי יותר….מת!!! ואז….לברוח…מהר…חזרה למציאות הנפרדת שבניתי…שבה
עומר, יוני שלחה סמס לתזכר על הפגישה השנתית שלנו ליד האפרסק מהשייש שליד הספסל שמתחת לעץ. מכל נקודות המפגש שהכרתי זאת הכי סוריאליסטית. הרבה אלמנטים צבעוניים של צבע וטבע ומשפחה רחבה, מזג אויר נעים שלפני שקיעה קיצית, שעת בין ערביים רומנטית,קירבה ואהבה…וכל הדברים היפים האלה