קיבלנו את הבשורה המרה שטיילנו בארה"ב. אוהו כמה קשה היתה השהייה והמשך הבילוי, כמה רצינו לחבק את ההורים ולהיות איתם. זה היה כמו חלום ועדיין החלום ממשיך ואי אפשר להתעורר למציאות כל כך קשה. לראות את ההורים במצב כזה, מנסים עד כמה שאפשר לחזק לחבק

השנה זה קורה באותו הסדר,היום יום שבת ואני ואמא חושבות איך להעביר לך את האוכל שהכינה לך ומיום חמישי זה נדחה. עכשיו שבת בבוקר ואני עדין לא יודעת שהערב יהיה היום האחרון שנתראה. זה יום קסום,הגעתי ולא נתת לי ללכת עד שכבר היית חייב לצאת

הי מתוק, היום יצאתי מהקניון עם עמית והוא ראה אופנוע בכביש, התרגש ואמר שכשהוא יהיה גדול הוא יקנה אחד כזה. ומצאתי את עצמי אוחזת חזק בידו הקטנה ואוסרת עליו לחשוב על זה אפילו,תגובתו:" אבל אמא אני כבר יהיה גדול" . אז איך אפשר להסביר לילד