עידית אוחנון
אמא

19/7/2006

עידית אוחנון
אמא

שלום לך ילד בכור שלי
היום ה-19/7/2006
לא צריך לכתוב את התאריך הזה בשום מקום. היום הזה חקוק על העורק הראשי. העורק הקרוע שאיכשהו ממשיך לפעום.
היום יצאתי מהבית לטיול שנתי. הטיול הראשון שלי לאחר שנה. בינינו, מה זה יום ומה זאת שנה ומה הם 24 שנים.
נסעתי לת"א ולקחתי מונית שנוהג בה בחור צעיר ואז החל המסע שלי-שלך. תחילה נסעתי לרח' חשמונאים 32 ברמת גן. הדירה בה גרת אתה ומירב השותפה והכלב היפה.
עמדתי בכניסה. הרגשתי כאילו עוד רגע אתה יורד לקראתי, פותח לי את הדלת ואנחנו מתחבקים את החיבוק ההוא שרק אתה ואני יודעים את עוצמתו. עמדתי והסתכלתי. איפלו צילמתי. הדלקתי נר נשמה, נשמתי עוד קצת את השכונה, הכניסה, הצמחים..ויצאתי, כאילו את יוצא משם ופנייך לקנטרי ג' חדר כושר ברמת-אביב. נסנעו בדרך שאתה עשית באותם זמנים ואני לא מפסיקה לחשוב, לא יכול להיות, זה לא קרה הגרוע מכל הזה לא היה.
כאשר הגעתי לחדר כושר קבלו את פניי החברים שלך, מאמן הכושר שלך, מאמנת הכושר ועוד חברים טובים שמכירים אותך.
ראיתי אותם עדיין כואבים ואני לא ממש הבנתי שמדובר בך. אתה, הבן הבכור שלי. הם דברו בהתרגשות רבה על היום האחרון, על כל דקה שהיית בחדר הכושר על הכיסא שישבת עליו, על המשקולות ויתר המכשירים, על הגרעים שיצאת מחדר הכושר ופנייך הפעם לכיוון הבית ואתה נוסע באופנוע דרך ההלכה לכיוון רח' ביאליק ושם בשעה 1:20 צהריים, אור, בהיר, כביש נקי- הזמן הזה שמכאן משתנים כל החיים ולא מאמינים- עד היום לא מאמינים.
הדלקתי שם נר נשמה. לא בגלל שקרה לך חס ושלם משהו..סתם כי ההגיון שלי אומר תדליקי שם נר.
משם נסעתי לבית החולים איכילוב. ראיתי את המקום, נכנסתי לחדק טיפולים במיון, הלכתי בדרכים בתוך בית החולים והוא נראה לי אחר, אך מוכר. לפני שנה כנראה ראיתי אבל לא ראיתי והפעם זה היה מקום מוזר שלא כדאי להגיע אליו בכלל בשום מצב.
הטיול הזה הסתיים בערך אחר הצהריים בשעה חמש או שש. משם נסעתי לבקר את מור אחיך בבסיס ואז נסעתי לבית החדש שלנו.והנה באותו היום אני מקבלת מכתב מפרקליטות המדינה שהתיק שלך נסגר. אתה לא אשם ואין מספיק הוכחות כדי להאשים אחרים.
איזה יופי מתוק שלי המדינה מתכתבת איתי והנידון הוא אתה. אף אחד לא יודע מה היה שם באמת ואף אחד לא יידע לעולם. תעלומה. ולכן אהוב ליבי הענק והאין סופי בשבילי לא היה ולא קרה אני מחכה לך בבית כל יום וכל לילה.
אחכה לך כל יום כל שעה כל דקה. אחכה לך עד שיגמר לי הכוח. אחכה לך עד יום מותי. אחכה לך אהוב ליבי וכמו שאני קוראת לך בכל יום יפיוף- יפיוף תחזור הביתה.
וכמו שאתה קורא לי אמא'לה- אמא'לה אני מחכה.

כאילו רק אתמול….

היי אהוב שלי…. אני נפגשת בזיכרונות ….ושואלת את עצמי שאולי חלמתי…אולי מעולם לא היה לי אח??? היום בערך ..לפני שנה חזרתי לגור בבית ואתה כבר גרת בבבלי…עם עדי…נזכרתי בלילה שליפני יצאתי עם כמה חברים לארליך נראה לי..או משהו באיזור …וכשהגעתי לנמל הם כבר חיכו לי

המשך קריאה

איבדתי אהוב !

עומר.אתה יודע קצת עצוב לי שאותך לא הספקתי להכיר אבל יש הרבה מה לומר מהקצת שהכרתי ראיתי וחוויתי, גיליתי אדם מלא אישיות ורגשות איש גבוה יפה עם לב זהב. קשה עוד לעכל את העובדה שאתה כבר איננו שאתה לא תבוא בחגים לחגוג איתנו .כששמעתי את

המשך קריאה

עומר בני היקר

עומר בני היקר.בשבילי הזמן עמד מלכת. חייך וחיי עברו יחד תמיד במחשבות, בלב ובנשמה. בכל צעד ליוונו אחד את השני, תמכנו ועודדנו בתקשורת טובה והמון אהבה לאורך כל הדרך. אני, אבא שלך, גאה בך כבן, כחבר, כשותף לחיים ולדרך. אתה חסר לי מאוד בכל דקה,

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה