אני ושב במשרד,כולם כבר הלכו. בתל אביב יורד ברד שלפעמים הופך לגשם ושוב לברד.אני מחכה שירגע קצת ואז אלך הביתה ובנתיים אני באתר שלך קורא עם תה וסיגריה את הדברים היפים,המרגשים,הקשים והנשפכים שכל החברים והמשפחה כותבים לך ועליך ואחד לשני.קצת מוזר איך דרכך כולם מחוברים.מחוברים דרך מילים,שירים,תמונות,זכרונות………….
הרי ברור שכולם יזרקו את "החיבור האינטרנטי" הזה לעזאזל רק כדי לפגוש אותך שוב פנים אל פנים ולחבק אותך ,לצחוק איתך ולספר לך שהיה נדמה להם שנהרגת בתאונה לפני כמעט חצי שנה, ושכולם היו בדיכאון היסטרי והיסטורי, ואיזה קטע שאתה פה עכשיו כי מי יודע איך ההורים ,האחים וכל השאר היו מחזיקים מעמד אם לא היית מופיע פתאום.
אבל בנתיים אתה לא חזרת,וכולם עוד מקווים,ומאמינים ומנסים להאמין שיהיה תקדים בעניין ואתה תחזור כנגד כל מה מה ששמענו על חזרות מהסוג הזה.
אני מאלה שמקווים ומאמינים.ואם האמונה תתגשם הייתי מעדיף שזה יקרה כמה שיותר מוקדם,כדי שלא תצטרך לפגוש את כולם כשהם פתאום מבוגרים ,כדי שנוכל להמשיך מאיפה שהפסקנו.בן דוד יקר ,מה שלא יהיה בנתיים יש לנו את האתר הנפלא והנורא הזה,וננצל אותו ואחד את השני כדי לפנות אליך עם תקווה שאתה "גולש"פה ושם וקורא את מה שעל ליבנו.לא נפסיק לאהוב ולכתוב עד שיבוא המשיח..עד הפעם הבאה……ביי