עמירם בן עזרא
בן דודה

10.1.2006

עמירם בן עזרא
בן דודה

אני ושב במשרד,כולם כבר הלכו. בתל אביב יורד ברד שלפעמים הופך לגשם ושוב לברד.אני מחכה שירגע קצת ואז אלך הביתה ובנתיים אני באתר שלך קורא עם תה וסיגריה את הדברים היפים,המרגשים,הקשים והנשפכים שכל החברים והמשפחה כותבים לך ועליך ואחד לשני.קצת מוזר איך דרכך כולם מחוברים.מחוברים דרך מילים,שירים,תמונות,זכרונות………….
הרי ברור שכולם יזרקו את "החיבור האינטרנטי" הזה לעזאזל רק כדי לפגוש אותך שוב פנים אל פנים ולחבק אותך ,לצחוק איתך ולספר לך שהיה נדמה להם שנהרגת בתאונה לפני כמעט חצי שנה, ושכולם היו בדיכאון היסטרי והיסטורי, ואיזה קטע שאתה פה עכשיו כי מי יודע איך ההורים ,האחים וכל השאר היו מחזיקים מעמד אם לא היית מופיע פתאום.
אבל בנתיים אתה לא חזרת,וכולם עוד מקווים,ומאמינים ומנסים להאמין שיהיה תקדים בעניין ואתה תחזור כנגד כל מה מה ששמענו על חזרות מהסוג הזה.
אני מאלה שמקווים ומאמינים.ואם האמונה תתגשם הייתי מעדיף שזה יקרה כמה שיותר מוקדם,כדי שלא תצטרך לפגוש את כולם כשהם פתאום מבוגרים ,כדי שנוכל להמשיך מאיפה שהפסקנו.בן דוד יקר ,מה שלא יהיה בנתיים יש לנו את האתר הנפלא והנורא הזה,וננצל אותו ואחד את השני כדי לפנות אליך עם תקווה שאתה "גולש"פה ושם וקורא את מה שעל ליבנו.לא נפסיק לאהוב ולכתוב עד שיבוא המשיח..עד הפעם הבאה……ביי

איבדתי אהוב !

עומר.אתה יודע קצת עצוב לי שאותך לא הספקתי להכיר אבל יש הרבה מה לומר מהקצת שהכרתי ראיתי וחוויתי, גיליתי אדם מלא אישיות ורגשות איש גבוה יפה עם לב זהב. קשה עוד לעכל את העובדה שאתה כבר איננו שאתה לא תבוא בחגים לחגוג איתנו .כששמעתי את

המשך קריאה

זכרונות מהחג…

אני יודע שהיית שם, וקצת קשה לך לתת לנו סימן מוחשי… אבל זה בסדר, כי הרגשתי ואני יודע! אני הכי זוכר בחגים עם המשפחה, שהיינו יושבים בשולחן והיתה מגיעה הצלחת הגשה של הקוסקוס… ואז היינו צוחקים שבמקום להוריד לך לצלחת, פשוט תשאיר את הצלחת הגשה

המשך קריאה

יוני כותבת

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה