איזה פיספוס…פיספסת עומר…מורצ'וק התגייס…החייל הכי חתיך בצה"ל…
היה לך משפט ביום ראשון…כן על התאונה…אבל אתה בטח יודע…אמא לקחה תמונה שלך איתה…
אני התחלתי לעבוד בהרצליה פיתוח…לא רחוק מימך…זאת אומרת מהמיזוארי…היה יכול להיות נחמד …תמיד צחקת עלי שאני רודפת אחריך…לאן שאתה הולך אני באה….
עברתי אחריך לגור באילת….התחלתי לברמן אחריך….חזרתי לבית במודיעין אחריך…חרשתי כל מקום שעבדת בו….
והתנחלתי לך בבית בתל אביב….
נרשמתי לתיכון תל אביב אחריך….ועכשיו…התחלתי להתקרב לחברים שלך יותר …אחריך…..
וקיבלתי יותר אחריות עכשיו שאתה לא פה לפחות עד שתחזור…
תחזור כבר….החיים מבולבלים ומבלבלים מידי ככה…אי אפשר ככה….
הגרון מתמלא לי בדמעות דמעות של חנק…יש לי לחצים החזה מלב מרוסק….
אני מסתכלת בראי ורואה אותך מסתכל אלי חזרה….למה ככה ?…אני רוצה אותך פה…מוחשי יותר ולא ברמזים שפשוט גורמים לתהות….אולי יצאתי מדעתי….אולי העולם התהפך…אולי זה חלום בלהות שעוד קצת ויסתיים…..
בבקשה שיסתיים כבר….עצוב עומרי עצוב…כל היום עצוב…
אתמול היה יום האהבה…אני אוהבת אותך שומעעעעע
יצאתי …שתיתי קוסמופוליטן חייכתי לתמונה שלך שהיתה לידי במשך הערב…ו….וזהו ולא הגעת …
ואני ממהרת לעבודה עכשין אז שיהיה לך יום מקסים ושנה מדהימה ועשה טובה לכולנו ופשוט תבוא כבר…למה??? אני יגיד לך לך.!!!!!!!!
כי אני רוצה אותך פה!!!!!
כי לא מגיע לך!!!@!
כי לא מגיע לנו!!!
כי זה לא חיים כך!!!!
זה לא פייר ולא מתקבל על הדעת אז…פשוט בוא כבר…לפני שנאבד את השפיות לחלוטין.
בוווווואאאאאאאאאא…כי אתה פה!!! חסר לי!!!!
גם בשלישית בוקש
עומר..שוב אני…בפעם השלישית… עוד מעט זה חודש..ממש עוד כמה ימים…אני מוצא את עצמי בינתיים נכנס לאתר הזה הרבה…וכל פעם שאני כותב לך, יש לי הרבה מה לכתוב לך אבל מרוב מחשבות עליך הכל מתבלגן בראש..כאילו לא יודע מה להגיד..ממה להתחיל…יש כ"כ הרבה דברים… כל פעם