נראה כאילו אתמול ראיתי את פניך ,אמרת לי כמה אתה גאה והלכתי.
אם רק ידעתי אז מה שאני יודעת היום.
הייתי מחזיקה אותך חזק…
אין דבר שאני רוצה יותר מלשמוע את קולך
אני רוצה לקרוא לך ואני יודעת שלא תענה.
אני מצטערת על כל דבר שיכלתי לעשות ולא עשיתי.
זה כ"כ קשה להפרד שזה נוגע אליך.
אתה חושב שתעיתי? תעזור לי להבין?
אתה מסתכל למטה עליי? אתה גאה במה שאני?
רק עוד צאנס אחת להביט בעיניך ושתחזיר לי מבט….
אם היה לי רק עוד יום אחד .
אוהבת,
היום בבוקר קמתי עם כובד על הלב. ואז בדרך ללימודים ראיתי באוטו לידי מישהו שנראה בדיוק כמו אבא שלך רציתי לצפצף לו ולהגיד שלום להגיד לו שבשבעה לא נגשתי כי לא ידעתי מה להגיד ואז ראיתי שלידו יושבת הבת שלו, בערך בגיל של יוני וחשבתי
אני ושב במשרד,כולם כבר הלכו. בתל אביב יורד ברד שלפעמים הופך לגשם ושוב לברד.אני מחכה שירגע קצת ואז אלך הביתה ובנתיים אני באתר שלך קורא עם תה וסיגריה את הדברים היפים,המרגשים,הקשים והנשפכים שכל החברים והמשפחה כותבים לך ועליך ואחד לשני.קצת מוזר איך דרכך כולם מחוברים.מחוברים
בס"ד בקשר לכותרת ( "חייב לכתוב לך שוב" ) אני בטוח שזה לא מפריע לך אלא רק משמח אותך..סתם איזה שבועיים או יותר לא דיברנו….. אני שומע לי עכשיו דיסק של עמיר בניון (צרוב..חח..) עם עוד כמה מזרחית יפים ופתאום אני שומע את עמיר בניון
הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר