הלה

שנה?!

הלה

היי עומר
לא היתי ביום חמישי.
לא הייתי.
באמת שהרגשתי אותך בתוך תוכי, ראיתי בראשי את הבכי של אמא שלך, את החיוך העצוב של יוני ואת המבט המתוק של מור שמזכיר לי כל כך חזק את קיומך.
עומר מיום ליום אני חשה יותר ויותר קרובה ואין דרך להסביר זאת והרי כל כך הרבה זמן לא הינו בקשר לפני לכתך.
אין יום בימים האלו שאני לא חושבת עליך לפחות פעם אחת ובדרך כלל כל כך הרבה יותר מפעם אחת.
אני מרגישה כל כך קרובה ומאז התיכון היתי כל כך רחוקה ממך שהקירבה הזו לא ברורה לי, מפחידה אותי ובעיקר ממלאה אותי כל כך
אני נזכרת כל יום בזיכרון נוסף ממך, נאחזת בו חזק חזק ומתגעגעת.
פשוט מתגעגעת.
פשוט מוכרחה לכתוב לך כי ביום חמישי, שנה אחרי לכתך לא היתי שם לבכות, לצחוק, להיזכר, להתגעגע ולחשוב עליך, לחשוב עליך שם למעלה, להרגיש אותך, לבכות אותך.
עומר, אני בוכה אותך, בוכה אותך בכביש, במדרכה, בהליכה, בנסיעה, בשמחה, במסיבה, בעצב, בפחד.
החיים כל כך שבירים ואנחנו פה, כולנו, נשברנו לאלפי רסיסים.
והרי היה כל כך הרבה עוד לומר לך כשהיית פה…מה עושים עם כל המילים שיש בנו עבורך, מה עושים עם כל התחושות המוחזקות בפנים כלפייך?
הרבה סימני שאלה, ואין סימן קריאה מלבד אחד
למה!

תמיד איתך

אני מוצאת את עצמי כל הזמן סתם פותחת את האתר וקוראת עליך עוד קצת… זה דיי מעניין שאפילו אלו שלא היו הכי קרובים כ"כ הושפעו ממך,מהאישיות ,הבנאדם. אתה יודע איך זה שאחרי שמישהו מת הרגשות אליו מתעצמים כפליים… תמיד אתה בחרטות שאולי זה יכל להגמר

המשך קריאה

גם בשלישית בוקש

עומר..שוב אני…בפעם השלישית… עוד מעט זה חודש..ממש עוד כמה ימים…אני מוצא את עצמי בינתיים נכנס לאתר הזה הרבה…וכל פעם שאני כותב לך, יש לי הרבה מה לכתוב לך אבל מרוב מחשבות עליך הכל מתבלגן בראש..כאילו לא יודע מה להגיד..ממה להתחיל…יש כ"כ הרבה דברים… כל פעם

המשך קריאה

19/7/2006

שלום לך ילד בכור שלי היום ה-19/7/2006 לא צריך לכתוב את התאריך הזה בשום מקום. היום הזה חקוק על העורק הראשי. העורק הקרוע שאיכשהו ממשיך לפעום. היום יצאתי מהבית לטיול שנתי. הטיול הראשון שלי לאחר שנה. בינינו, מה זה יום ומה זאת שנה ומה הם

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה