יוני אוחנון
אחותו

להתעורר לעוד יום שחור

יוני אוחנון
אחותו

התעוררתי לעוד בוקר שחור…
התעוררתי למציאות מחורבנת שמאסתי בה….
אני נרדמת לתוך לילה אפל ומלא שדים..ומחפשת אותך בתוך החלומות הריקניים
ואתה לא מגיע ולא אומר ולא שואל ולא מדבר ובכלל לא נראה באופק
אלא אי שם במקום אחר…שאני רוצה לבוא לשם להיות איתך לא להתעורר
ולא לחזור למציאות החסרת תקווה שנראת מיותרת כמעט כמו המוות שלך,שבלתי נסבל ולא מתקבל..
ולא נתפס ולא עובר ולא חוזר הזמן אחורה למרות כל הבקשות והתחנונים למצוא חיים אחרים חיים ישנים שבהם היית ובהם תשאר כל השנים עד סוף החיים !!!!
ולא לרגע כל כך קצר שבוא לא הספקתי לטעום ולא להרגיש את האח היקר,
את אחי אהובי…חיי התהפכו ברגע ארור והתדהמה עדין אוחזת
ולא מרפה ואין לי מנוחה אני סובלת נורא ומחפשת תשובה לשאלה.למה?למה?למה?
לכל הרוחות ושדים והאנשים שלא נזהרים זה היה צריך לקרות?!
קשה לי להחליט ולהסביר מה יותר קשה להתעורר ולגלות כל פעם מחדש שזה לא חלום רע אלא סיוט מתמשך בלי דרך חזרה? או לישון בלילה בין תמונות וזכרונות ולהריץ את אותו יום בבית החולים היום הנורא והשחור של החיים שלי שוב ושוב בראש ועדין לא לקלוט שזהווווווווווו……….זהו זה !!!!!!!!!
ואז מגיע היום של הלוויה ובאתי אליך היית עטוף בלבן והלב שלך היה עוד חם…אחזנו ידים ונשבענו לאהוב גם עכשיו שהכל התהפך ואתה קבור באדמה ואני קבורה במציאות איומה ומתעוררת מחדש לעוד יום ולעוד מציאות ולעוד בוקר שחור של זיעה קרה..כאב …געגוע..ותקווה שתבוא היום תיתן חיבוק ונשיקה צ'פחה וקריצה ותגיד שיש בשביל מה…

יהי זכרך ברוך

עומר, יוני שלחה סמס לתזכר על הפגישה השנתית שלנו ליד האפרסק מהשייש שליד הספסל שמתחת לעץ. מכל נקודות המפגש שהכרתי זאת הכי סוריאליסטית. הרבה אלמנטים צבעוניים של צבע וטבע ומשפחה רחבה, מזג אויר נעים שלפני שקיעה קיצית, שעת בין ערביים רומנטית,קירבה ואהבה…וכל הדברים היפים האלה

המשך קריאה

אמא זה לא פשוט להיות אמא

עומר.עומרי.עומרי.עומרי.ייייייי זה לא משתנה .זה לא נותן מנוח לאמהות זה בכל יום כמו לבה שמתפרצת .הר געש. ילדים חייבים להשאר בחיים. פתאום החיים על פניי האדמה אחרים………………….. להתגעגע.לרצות.להתגעגע ולרצות רק אותך עומרי.רק אותך לעולם עד יומי…אחכה לך וזה יהיה היום הכי מאושר בחיים שלי ןשלך

המשך קריאה

עומר…שוב זה אני.

בס"ד עומר יקר. השעה 5 בבוקר..עוד כמה שעות כבר יהיה אפשר להגיד שעברו שבועיים..אבל עדיין..עדיין יש כל כך הרבה דברים לספר לך..כל כך הרבה דברים שרצים בראש…אי אפשר להפסיק אותם, אולי בגלל זה החלטתי לכתוב שוב..גם בשעה כזו..הפעם לכתוב אליך. אני זוכר את הכיף האחרון

המשך קריאה

אחיינים שלך

הרגע הזה שהבן שלי בגיל 10 מנגב לי את הדמעות בטקס יום הזיכרון. טוב שחושבים על זה, זה מתחיל מהיום שנולדו. הם יודעים שמוות זה חלק מהחיים. הם יודעים איך נראה בית העלמין. הם יודעים שצריך להזהר בדרכים. שהיו יותר קטנים הם היו חושבים שעומר

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה