יוני אוחנון
אחות

"…אמן ונמשיך להיות אחים טובים עד סוף ימיי חיינו…"

יוני אוחנון
אחות

היי עומרי..
נעשה לי מוזר לכתוב באתר הזה אבל יותר מוזר לי לדבר לקבר שלך אז החלטתי לכתוב בכל זאת ולספר לך של השבוע האחרון שלי.
במוצ"ש ירדתי לאילת..כן לבית שלנו שגרנו ביחד בתקופה הכי יפה בחיים שלי נראה היה שגם בשלך. הגעתי ונכנסתי לוילה פישפשתי בין הדברים לראות מה עוד השארתי שם ומצאתי את הברכה שכתבת לי ביום ההולדת העשרים וזה הולך כך:
"קצת באיחור אבל ככה זה אחים אז-איחולים וריכולים לבביים
תמשיכי לנקות אחרי ושיהיו לך חיים הכי מאושרים בעולם
את לא מקסימה אז אני לא כותב את זה.ואמן ונמשיך להיות אחים טובים
עד סוף ימי חיינו
אם יש לך כביסה לבנה אז תגידי לי ומי יתן ותמצאי חבר נורמלי
מאחל לך את כל הטוב שבעולם בהצלחה בהכל כאן בישבילך
תמיד אחיך הגדול עומר"
נקרע לי הלב עומר רק מלקרוא חשבתי שאני יוצאת מדעתי ..ניסיתי לפרוץ מתוך עצמי ולברוח חיפשתי מי שיציל אותי..בסוף אחרי מס' שעות של איבוד הדעת ענתושי דיברה איתי והרגיעה אותי היא הזכירה לי שאני לא לבד בתוך העולם הנוסף שבניתי לי ושאם קשה לי פשוט..מותר לי לחזור הביתה למודיעין …וחלטתי בכל זאת להשאר..ואז הזכרונות החלו להציף….
כל מקום שהלכתי כל דבר שאכלתי כל שיר ששמעתי .לא היו לי תמונות נקייות..בכל פינה ראיתי סיטואציה שנמצאנו בה ,חוויה משותפת זה לא הרפה ממני גם כשניסיתי לקום מהתהום העמוקה שאליה נפלתי..התחלתי לקרוא לך והרגשתי שאתה שם איתי …הייתי יושבת בחוף הים ואומרת "עומר אם אתה פה איתי תראה לי"..ובתוך שניה עברו שתי בנות ודיברו על בחור בשם עומר…עברתי ליד המנקי'ס…הייתי אמורה להפגש גם עם יפית ואלאדין …ללכת לפלטיניום שכל כך נהננו שם..עם חגית..ובנסיעות על הטוסטוס בדרך לשם..באמצע דצמבר..שמרוב הקור היינו שרים כל הדרך.."החום שבגנך מול הקור שבגני..שנינו נתגבר על האימה.."
השארת אותי להתגבר על האימה לבד…אז לא הייתי מסוגלת לעשות את הדברים האלו שתכננתי…פגשתי את עוזי…פגשתי את ליז השכנה שלנו ..פגשתי אנשים שהכירו אותך…שעבדו איתך..והיה נראה שחששו מהתגובה שלי אם יעלו את ה"נושא" זה הפך להיות "הקטע הזה.."
"הבאסה שלך…תצאי מהבאסה .." אנשים אומרים לי..שונאת שאומרים לי מה אני צריכה ..או חייבת ..או "יעשה לך טוב…"
זה לא באסה עומר זה עצוב ..כל כך עצוב..וזה רק גדל הצער הזה שממלא לי את הלב …
והגעגועיים האין סופיים …
אני אוהבת אותך …ועדין מתקשה להאמין….

מתוך החשיכה, אנחנו מבקשים

היי עומר, ניסיתי לחמוק מהצורך לכתוב לך ועליך באתר למרות שאני מקבל וקורא את כל מה שכולם בוכים לך כאן. אבל קראתי את מה שאמא שלך כתבה ב 3 לנובמבר 2005 והיא ציטטה מתוך "שיר השירים". ואני רוצה מאד לענות לה בשיר אחר ובחרתי לעשות

המשך קריאה

"שם אתה תמיד, כל מה שתרצה, רק תבחר"

אף אחד לא ידע כמה אהבתי אותך וכמה שנאתי אותך, כמעט באותה מידה. כעסתי. אהבתי. חיבקתי. צעקתי…. אין לי מושג למה אני בוחרת שידעו עכשיו אני בוחרת שאתה תדע אהבתי אותך כי אהבת אותה כל כך, כי עטפת אותה כמו שעוטפים גוזל אמרתי לי תמיד

המשך קריאה

החלום הראשון עליך הגיע אתמול בלילה

בס"ד אחי…שמע…הדמעות אולי נגמרו (לגבי זה אני גם לא כל כך בטוח דרך אגב)…אולי נגמרו הצמרמורות בכל שיר עצוב (כמו זה שכתבתי לך בפעם האחרונה שדיברנו…בעצם שאני דיברתי…אתה לא דיברת..לצערי) או בכל פעם שאני רואה אופנוע עובר בכביש…או אפילו את המשפחה שלך…עד עכשיו היו הרבה

המשך קריאה

סהר

געגועים למי ששומר על כולנו כבר 15 שנה מלמעלה. נשיקות אהבה וחיבוקים בנדוד יקר

המשך קריאה